עוד נ"ל ראי' ברורה ממה שכתב הרמב"ם פ"ג מהל' קדושין הל' ה' ואם קדש בביאה אומר לה האמ"ל בביאה זו ומתיחד עמה בפני שני עדים וכ' ה"ה ז"ל ואם קדש בביאה גיטין פ' הזורק דאמרינן שם ה"ה ע"י וכו' והטור סי' ל"ג נקט נמי כהאי לישנא דהרמב"ם וכ' הב"ש ג"כ שם כ"כ הרמב"ם פ"ג מהל' אישות וכ' ה"ה בפרק הזורק אמרינן ההע"י כו' מכל הנ"ל ראינו דדין מקדש בביאה ילפינן מהש"ס פרק הזורק לא זולת ולכאורה הדבר תמוה הלא התם בפרק הזורק סבר הרמב"ם שהוא רק ס"ק ולא אמרינן שבודאו בעל ודיו לבמה"ד להיות כנדון ואיך נילף משם לקדש לכתחלה בד"ז הגם שודאי יש לחלק בין הכא להתם דבפ' הזורק לא אמר שמיחד עמה לקדשה בביאה י"ל דלמא לא בעל אבל הכא דאמר לה האמ"ל בביאה זו הוי אומדנא דמוכח יותר מהתם והוי קדושי ודאי וכמו שמשמע מלשון ה"ה ומ"מ קשה עלי הדבר דהרמב"ם וכל הפוסקי' הקילו כ"כ בחומר דא"א מסברא בעלמא מה שלא נמצא בש"ס ואנחנו רואי' דה"ה והב"י כתבו שהוציא דין זה מפ' הזורק ומשם באמת אינו מוכח מידי רק מסברא דנפשי' סובר כיון שאמר האמ"ל הוא יותר ברור וליכא ספק כלל שקידשה בביאה ובפרט שאינו מדרך הרמב"ם לכתוב רק מה שמצא בש"ס מפרש לא מה שהמציא הוא מסברת דנפשי' והוא דבר מתמי'.
תשובה מאהבה חלק א · חלק קע״ב סימן י׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
