יען עדיין נצבה כמו נד מה שסיים הב"ש וז"ל ועיין בהרמב"ם פי"ז מהל' עדות ובח"ה ס"ס צ' שם כ' בשם הרמ"ה ד"מ מתקיים בידיעה בלא ראי' לפ"ז י"ל בקדושין ג"כ מהני בלא ראי' וס"ל כהמרדכי כי לענין דו"ח קיימ"ל קדושין דומה לד"מ עכ"ל עפר אנכי תחת כפות רגליו ולענ"ד משום הא לא ארי' הנה לפי דבריו הקשיתי לשאול לפי מה שהעידו עדים נאמנים ונחמדים מהר"מ ב"ב והמרדכי בשם הרמב"ם דס"ל דוקא בקדושי ביאה אמרינן הן הן ע"י כו' אבל בשאר קדושין בעינן ראי' ממש וידיעה בלא ראי' לא מהני (ויגעתי ומצאתי בהרמב"ם פ' יו"ד מהל' גירושין הל' ח"י משמעות לשונו דוקא כל המקדש בביאה אמרינן הן הן כו' אבל בשאר קדושין בעינן עדות ראי' דוקא כמ"ש מלתא בטעמא מהר"מ ב"ב) ואי קדושין לענין זה דינן כד"מ הא כתב הרמב"ם פי"ז מהל' עדות הלכה א' ואין לך עדות שמתקיימת בראי' או בידיעה אלא עדות ממון והוא כריה"ג שבועות ל"ג ע"ב ויהיו פסקי הרמב"ם סותרי' זה את זה לפי כוונת הב"ש ולא ראיתי לאחד שהרגיש בזה, אבל אחר העיון הדק היטב אין כאן סתירה כלל ודברי הרמב"ם מדוקדקי' שכתב ואין לך עדות שמתקיימת בראי' או בידיעה אלא עדות ממון ואפי' אם קדושין דומין לד"מ לענין דו"ח בדבר הזה אינו דומה כלל כי בדין ממון אם הבע"ד בעצמו מודה א"צ שוב לעדים כלל כי הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ואפילו אם אין הבע"ד מודה אם ברור הדבר כמו נחבל בין אצילי ידיו ולא הי' אחר עמו וכה"ג גבי נגזל אם ברור דגזלי' כמ"ש הטור בשם רמ"ה בח"מ ס"ס צ' נמי ל"צ עדים כלל משא"כ אצל קדושין אפי' אם שניהם מודים אלא שהי' בלי עדים לא מהני (ועיין היטיב ב"ש סי' מ"ב ס"ק ט' יוד י"א) וצריכין העדים לראות גוף הנתינה ואם דבקדושי ביאה מהני ידיעה בלא ראי' דשם א"א לראות כמכחול כו' כמו שהאריך מהר"מ וע"כ צ"ל בקדושי ביאה הן הן ע"י כו' אבל בקדושי כסף צ"ל עדי ראי' וידיעה ממש ואפי' בד"מ גופי' דמתקיימת העדות בידיעה או בראי' ודוקא במנה מניתי לך בפני פלוני ופלוני כו' והלה אומר יביאו ויעידו אז חייב מפני שהוחזק כפרן אבל אם אמר אין שקלי ודידי שקלי או במתנה אתי לידי לא מהני ועיין שבועות דף ל"ד ע"ב ועיין בח"מ סי' ע"ט סעיף ד'.
תשובה מאהבה חלק א · חלק קע״א סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
