תשובה מאהבה חלק א · חלק קע״א סימן י״ג

וכן הדעת מכרעת דזיל בתר טעמא כי לכך בקדושין דברים שבלב לא הוין דברים אע"פ שיש הוכחות ואומדנות דצדקו יחדו וקושטא קאמרי דלשחוק נתכוונו כי מפני שבדברים שבלב סותרים המעשה שעשו בפועל שנתן לה הקדושין אמר לה והיא קבלה לשם קדושין (ועיין מ"ש מורינו הגאון נ"ע בנ"ב חלק אה"ע סי' נ"ט) אבל במקום שלא הי' עדי נתינה ולא נעשה מעשה קדושין אז אזלינן בתר אומדנא כר"ש ב"מ ב"ב דף קמ"ו ע"ב וכיוצא בהן רבות בתלמוד ומצאתי לי חבר בס' ב"ח סימן מ"ב שכתב מ"ש בתשובת מיימוני דמה שאמר שלא הי' בלבו אלא לשחוק ולהתלוצץ הוין דברים שבלב ואינן דברים התם הוין שני עדים דאם הי' מכחישי בלהד"ם אין שומעין להם ה"ה נמי במאי דקאמרי דכוונתן לשחוק נמי אין שומעין להם אבל בע"א שומעין להם ומאמינים להו דלשחוק עשו ואין כאן קדושין כלל עיי"ש ובתשובותיו סימן צ"ז להלכה ולמעשה וק"ו בנ"ד שלא היו עדי נתינה כלל שנאמנים שלא עשו אלא מהתלים בעלמא וכי ישאל איש מעם רעהו דיש בזה תרי קולות וכי משוא פנים יש בדבר ממ"נ אם יש לסמוך על אומדנא דמוכח דהם לא עשו אלא לפנים לשחוק והתל למה לא נסמוך ג"כ על אומדנא דמוכח כדעת הרא"מ אם ראו עדים דברים המוכיחי' כאלו ראו הנתינה ממש אל אחי תרעו הנה בארתי למעלה למשכיל בפנים שונים שאין הנדון דומה לאומדנא אשר בקול רא"ם גבורותיו מי יתבונן.