ואין לומר מה גם ששניהם יחדו גם בחור גם בתולה עונים ואומרים שלא כוונו לקדושין אלא לשחוק בעלמא עשו וכי המה נאמנים בזה והוין דברים שבלב כו' ז"א חדא כבר בארנו דעת רוב הפוסקי' דאפי' זאת אומרת שקבלה לשם קדושין אפ"ה אינן קדושין אם העדים לא ראו הנתינה ממש (ולא מכללא אתמר אלא בפירוש כ' הרשב"א וז"ל ולא עוד אלא אפי' ראינו אתרוג יוצא עכשיו מתחת ידה והיא מודה שקבלתו מידו לשם קדושין אינו רואה בו חשש קדושין שאין כאן ראי' אלא כעין ידיעה ולגבי קדושין ראי' וידיעה בעיא עכ"ל) מכ"ש בנ"ד ששניהם אומרים שלא כוונו לקדושין אלא לשחוק עשו גם שניהם שאין כאן קדושין כלל ועוד הנה המהר"מ שמביא הגמיי"נ הוא בעל המצאה זו אע"ג דאנן סהדי דלא נתכוונו אלא לשחוק ולהתלוצץ ובעלמא אזלינן בתר אומדנא ואפ"ה בעבור שלא ראו עדים הנתינה סמך על אומדנא דמוכח שלא הי' דעתו לקדש אלא לאכוחא ואטלולא בעלמא הוא דעביד עיי"ש.
תשובה מאהבה חלק א · חלק קע״א סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.