תשובה מאהבה חלק א · חלק קס״ט סימן ב׳

והנה מעלתו הרגיש קצת בזה ומבליע בנימא עכ"פ הני חתיכות הוין איתחזק אסורא מעיקרא ודין איתחזק אסורא יש להו אהובי ידידי הגם שהרמב"ם פסק כן פ"ח מהל' שגגות הלכה ד' אבל כבר תמהו על הרמב"ם בזה ויעיין בכ"מ שם שהניח דבריו בצ"ע שפסק הלכה כר' מחברו הא רבנן פליגי עלי' וס"ל אם בא הנכרי ואכל את הראשונה ובא ישראל ואכל את השניי' פטור מא"ת ועיין מוהרי"ט חלק י"ד ואף כי שערי תירוצים לא ננעלו ליישב דעת הרמב"ם ועיי"ש בלחם משנה ובס' ברכת הזבח ובתוס' י"ט ואף אני בעניי בארתי דעת הרמב"ם דעיקר קושי' שהקשה עליו הכ"מ כך היא אחרי שרבא ור' זירא קיימו אליבא דרבנן דפטרו מא"ת אם אכל הנכרי את הראשונה דליכא מצות בעידנא דאכל ישראל ואי אפשר לברר האיסור א"כ מה גם דרב נחמן קיימא כוותי' דר' הא רבא בתראה הוא ור"ז בששטתיהו דרבנן ואין דבריו של אחד רב נחמן במקום שנים רבא ור"ז ועיין בתוס' י"ט מתחלה הי' רצה לומר מדקבע הש"ס לרב נחמן אחר רבא דהוא בתראה וכ' סברה אלימתא היא ומביא ראי' מהרא"ש פ"ק דב"ק (צל"ע הא סברא זו נזכרה בתוס' ר"פ אין מעמידין ובהרא"ש שם) וסתר דבריו עייש"ה.