תשובה מאהבה חלק א · חלק קס״ט סימן א׳

ומה שמעלתו נ"י תמה על תשובת בית יוסף דף ל"ח ע"ד שכתב להוכיח דרש"י ס"ל כשטת הפוסקי' דספד"א מה"ת לחומרא ולא כשטת הרמב"ם ממה בפירש"י יומא דף ס"ד ע"א דהואיל ונתערבו אין כאן איסור ס' דאורייתא למיזל לחומרא דלא הזהירה תורה עליהם אלא כשהם בעצמם שנאמר בהם כי איתנהו בעינייהו עכ"ל וקשה הרי יש כאן נמי איברי בעלי מומין והרי איתחזק אסורא הוא דאפי' לשטת הרמב"ם מה"ת לחומרא עכ"ד בקצרה אהובי מעלתו ידידי נ"י אי ס"ד שריבתה התורה דוקא כי איתנהו בעינייהו אבל לא ע"י תערובות מאי ארי' דקאמר אם קרב ראש אחד מהם יקריבו כלן דאפי' לא קרב אחד מהם יקרבו כלן דהא גלי קרא דע"י תערובות מרצו אמנם רש"י נשמר מזה ומעלתו לא העתיק כ"א סוף דברי רש"י ומראש דבריו ניכר סוף דבריו אמת וז"ל בד"ה יקרבו כל הראשון כלן ותולין האיסור באותו שקרב כבר ותלינן לקולא דהואיל ונתערבו אין כאן ס' איסור תורה למיזל לחומרא דלא הזהירה התורה אלא כשהן בעצמן שנאמר בהם כי משחתם בהם מום בם כי איתנהו בעינייהו עכ"ל (עייש"ה בתוס' הא ע"י תערובות) ופשוט כוונתו אחר שקרב אחד שוב לא אמרינן בי' איקבע אסורא אמנם עדיין נשאר הדבר בספד"א ע"ז כתב רש"י שהתורה ריבתה להקל בספק זה דלא החמירה אלא בעינייהו כי משחתם בהם מום בם ולא ע"י תערובות ודוקא במקום שקרב אחד מהם כתחלת דבריו אבל אם לא קרב אחד מהם אז איקבע אסורא והוין בעינייהו ולא התירה התורה וע"ז תמה הב"י וכי איצטרך קרא למעוטי ספק זה הא אם קרב אחד מהם נשאר הדבר בספק' במקום דלא איתחזק אסורא וספק זה מה"ת לקולא לדעת הרמב"ם ולכך הוכיח הב"י דע"כ רש"י ס"ל כשטת הרשב"א דספד"א מה"ת לחומרא ואיצטרך קרא להתירא.