תשובה מאהבה חלק א · חלק קס״ג סימן ז׳

וכדבריהם מצאתי מפורש בהרב המגיד פ"ט מה"ל אסורי ביאה הל' ל"ז על שכ' הראב"ד שאין הבדיק' זו לטהר את האשה אלא לטהר את הבגד אעפ"י שיהי' דם מאחר שא"י לצאת אינו מטמא מפני שהוא בלוע כו' וכ' ה"ה וכן דעת הרמב"ן ז"ל כדבריו שאין בדיקת הסימני' דבר ברור כדי לטהר את האשה לבעלה ולא הזכירו בגמרא אלא לענין מגע עכ"ל ויותר מפורש באר היטיב מצאתי בהגמיי"נ שם אות צ' וז"ל אבל הרמב"ן כ' שאין בדיקת הדבר ברור בראי' ברורה לטהר האשה למפרע אך לטהר הבגד מכאן ולהבא מטבילה ואילך כיון דהוי בלוע שא"א לצאת בטל הוא ודינו כצבע בעלמא וטהור כו' הלכך לעולם האשה טמאה למפרע ומקולקלת למנינה ועיין עוד שם ועיין בחדושי הר"ן ועיין רש"י דף ס"ב ע"ב ד"ה טהרותיו טהורות א"כ גם להרמב"ן לא החמירו בשום מקום לבעלה יותר מטהרות ומה שהכא מטהר הבגד מכאן ולהבא הוא משום טומאה בלועה אבל טהרות שנגעו מקודם הבגד והאשה בין למפרע ובין להבא בין לבעלה ובין לטהרות שוין וטמאין א"צ הב"ח נשבר ואנחנו נמלטנו ואני על מקומי כאשר הצבתי לך ציונים דבכל הלכות נדה החמירו יותר לטהרות מלבעלה ועוד דאפי' בעונה הסמוך לוסתה ה"א דהחמירו בטהרות יותר מלבעלה כדאמרו שם דף ס"ג ע"ב תרתי ל"ל ומשני צריכא דאי אשמעינן הא ה"א ה"מ לטהרות אבל לבעלה לא קמ"ל.