תשובה מאהבה חלק א · חלק קס״ג סימן ה׳

אמת אגיד טרם אשר עיינתי בהראשונים היו דברי ר"ש והראב"ן נפלאים מני כי הי' ערוך לפני דלא הי' ולא נברא בשום מקום במסכת נדה דף י"א ע"ב בגמ' ל"ש אלא לטהרות כו' עד סוף הפרק שם ועייש"ה בתוס' ומשנה שלימה שם דף ע"ו ע"א כל הנשים בחזקת טהורה לבעליהן ופירש"י שלא הוזכרה בדיקה אלא לעשותה טהורה לבעליהן וכ"מ בדוכתי טובי והטעם שהקילו לבעלה יותר מטהרות הוא משום ביטול פ"ו בין לשמאי ובין להילל כדאמרו שם דף ג' ע"ב בגמ' דמ"ש כל התורה דעבדינן סייג א"ל א"כ בטלת בנות ישראל מפ"ו והילל מפ"ו מי קאמינא לטהרות הוא דקאמינא כו' והמהרש"א ז"ל הביאני לידי הסכמה זאת דף ל"ו ע"ב שם בתוס' בד"ה נדת ליומא נראה דאף לבעלה ל"ח שמא תשפה כו' דהא עובדה דשילא כו' וכ' המהרש"א וז"ל בכל דוכתא מחמירינן טפי טהרות מלבעלה אבל שיעור דבריהם משום דאפשר לפרושי לטהרות הוא דהוה נדה ליומא אם לא תשפה ואם תשפה יהיו הטהרות טמאי' שנגע בערב ואהא קאמרי דאף לבעלה מותרת ול"ח שמא תשפה כו' דהא עובדא עכ"ל ונרא' שיעור דבריו דה"א בטהרות אם נגע בערב טהורים דהיינו אם לא תשפה למחר אבל לשמש עם בעלה דא"א בתקנה זו וצ"ל שומרת יום כנגד יום והוכיחו בתוס' דאינו כן אלא גם לבעלה פליגי אומר אני אם כך עלה במחשבה לפניו צל"ע למה להו להוכיח מלקמן דגם לבעלה פליגי הא ממקומו הוא מוכרע דאל"כ למאי קאמר שמואל חיישינן אי לטהרות הא גם רב מודה לשטת המהרש"א שאם תשפה למחר שאפי' מה שנגע בערב טמאי' אע"כ גם לבעלה פליגי ורב ס"ל דל"ח ושמואל ס"ל חיישינן אמנם יש לקיים דברי המהרש"א ושמואל להקל על רב בא דרב ס"ל נדה ליומא והרי היא עכ"פ ההוא יומא נדה אפי' לשרוף ואתא שמואל למימר דאפי' בההוא יומא לא הוית נדה ממש אלא חיישינן שמא תשפה ואינו אלא לתלות ואין להאריך כי קושית המהרש"א יש ליישב עפ"י פשוטו לקבל דדוקא באיסור דרבנן מקלינן טפי לבעלה משום ביטול פ"ו אבל כאן דלבעלה בכרת ה"א חיישינן להחמיר טפי לבעלה קמ"ל דאף לבעלה ל"ח כו' שוב מצאתי זכר לדבר בבית יוסף י"ד סי' קצ"א אע"ג דלענין בדוקה מחמרינן לטהרות טפי מלבעלה ש"ה דמשום גזרת מעל"ע לא שייכא אלא בטהרות מפני כך הוצרכו בדיקה להם אע"ג דלבעלה ל"צ אבל בענין זה יש להחמיר לבעלה דהוי איסור כרת יותר מלטהרות דלית בהו איסור כרת עכ"ד ועיין לקמן ולפי מ"ש אי"ה בשם הב"ח אין מקום לקושית המהרש"א ועיין בסמוך.