תשובה מאהבה חלק א · חלק ט״ז סימן י׳

איברא דלשטת הרי"ף ליכא למימר דגם לר"ה פריך ואמאי להימני' לשליש במגו דאי בעי הוה אמר ש"ק אני כאשר אבאר בס"ד דהנה תוספות כתבו דף ס"ג ע"ב בד"ה בעל אומר לפקדון הא דלא נקט בעל אומר להולכה ושליש אומר לקבלה משום דלא שייך האי טעמא דקאמר אם אית' כו' עכ"ל משמע מדבריהם דבכה"ג אם הבעל אומר להולכה ושליח אומר לקבלה מודה ר"ה דשליש נאמן יש לתמוה מאי נאמנות שייך בו הא כל מה שאנו מאמיני' לשליש הוא מתוך שבידו לתת לה הגט לכך אנו מאמיני' לו שהבעל הי' מרוצה מעכשיו אם יאמר לגירושין משא"כ בנדון שהבעל טוען להולכ' מנא לן למימר להאמין את השליח אם יאמר לקבלה הא דעת הבעל שיתן לה ונלע"ד דס"ל לתו' אפי' לר"ה דלא ס"ל הך סברא דהא הימני' ה"מ אם טוען הבעל לפקדון אבל אם הי' טוען להולכה הרי חזינא דעת הבעל נוטה לגירושין וא"כ מסתמא הי' מהימני' לשליח אם יאמר לקבלה מכ"ש לסברת הר"ן שהבאותי כיון שהבעל יודע שבידו ליתנו לה כשימצאנ' אף מעכשיו גומר ונותן ואינו מדקד' בשעות עיין שם אמנם מנא להו לתוספות סברה הזאת ונלע"ד עפ"י מ"ש תוס' שם בדבור הקדום ד"ה אפי' וא"ת לר"ע כו' וי"ל ואפי' למ"ד בעל נאמן כו' הלכך כיון דאם אין שלשתן בעיר ל"צ עדי אמירה לע"ק כו' עכ"ל וילה"ק עדיין להימני' לבעל במגו אפי' אינם בעיר אחת במגו דאי בעי הוה אמר להולכה נתתיו וקושי' תוספות אליבא דר"ע במק"ע דהוי חצי דבר אלא ע"כ כסברת תוספות אם הבעל טוען להולכה נתתיו ושליח אומר לקבלה גם ר"ה מודה דשליש נאמן אחרי דחזינן דדעתו נוטה לגרשה כנ"ל לשטת תוספות ואין להקשות להימני' לבעל דש"ה הוא במגו דאי בעי אומר לפקדון נתתיו כבר כ' הפ"י דאי לאו האי טעמא דאי איתא כו' ה"ל טענת פקדון טענה גרועה לגבי טענת השליש שאמר לגירושין דלא שכיח דמפקד אינש גיטא ביד חברי' דלא מקדים אינש פרענותא לנפשי' ואחרי אשר בארנו שר"ה מודה אם הבעל אומר ש"ה הוא ושליח אומר ש"ק הוא דשליש נאמן א"כ הא דפריך הש"ס במימרא דר"י ואמאי להימני' לשליש ר"ל במגו דאי בעי הוה אמר ש"ק אני כמ"ש גם לר"ה פריך ועיין.