תשובה מאהבה חלק א · חלק קנ״ו סימן ג׳

ולא עוד אלא אם מסתעף ע"י מה ששוי' אנפשי' חד"א אסורה גם לאחרינא כלומר במקום דאי אפשר כ"א לחוב גם לאחרים עמו אשר זה בלא זה לא משכחת אז אפי' לגבי נפשי' לא מהימן ואראה לך דוגמתו בעולם תמן תנינן (נדרים צ' ע"ב) במתני' בראשונה היו אומרים כו' האומרת טמאה אני לך כו' כ' הר"ן ואיכא למידק אמתני' כיון דמדינא דאמרה טמאה אני לך מיתסרא אבעלה כמשנה ראשונה משום שלא תהא עיני' נותנת באחר האיך יתירוה וכי איסור שבה להיכן הלך עייש"ה והאריך וסיום דבריו דמדינא ודאי אין אשה נאמנת לומר טמאה אני לך להפקיע עצמה שהיא משועבדת לו עיי"ש הרי להדי' במקום שחב לאחרים בע"כ אפי' לגבי דידי' לא מהימן ובנדון דידן נלע"ד אף שמלקין אותו אם נשא אחת מהנה פסולי כהונה דנאמן על עצמו לשוי' אנפשי' חד"א עכ"ז אינו נאמן בזה על אחרים בין להקל ובין להחמיר א"כ אם כהן אחר עשהו שליח לקדש אחת מפסולי כהונה היא מקודשת וטעמו של דבר נלע"ד כי אנו מחזיקין אותו שהוא מרובא פריש ורובא דעלמא אינם כהני' אבל לדידי' לגבי עצמו נאמן לשוי' חד"א וכיוצא בזה ראיתי בפ"י (כתובות כ"ג ב') על מה שכתב הרמב"ם דוקא בתרומה דרבנן ע"א נאמן ותמה הר"ן הא קיימ"ל עד א' נאמן באיסורין וכ' דרובא דעלמא לאו כהנים נינהו ומרובא קא פריש עיין עוד שם.