תשובה מאהבה חלק א · חלק קל״ה סימן ה׳

אמנם בר מן דין לק"מ ואעתיק לך לשון שו"ת שאגת ארי' סי' צ"ג (כי לא אדע אם יש בין ספריך ס' שאגת ארי') וז"ל ויש לי למידק כל טורח הזה לר"י למה דמקדש אחת ע"ת ועוד שפוסל אשה אחת מן הכהונה בכל שנה ושנה והרי תנן בפ"ד דיבמות מי שהי' נשוי לב' נשים כו' היתה אחת כשרה ואחת פסולה כלומר לכהונה אם הי' חולץ לפסולה שלא יפסול את הכשרה מן הכהונה משום לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם כו' הרי שהרבה חששו חכמים שלא לפסול אשה מן הכהונה בחנם וא"כ למה מקדש כה"ג אשה אחת שכל שנה ועי"ז מוכרח לגרש ע"ת משום ב' בתים ה"ל לקדש אשה אחת ע"ת אם תמות חברתך תהא מקודש' לי ולאשתו יאמר ה"ז גיטיך ע"מ שאכנס אני לבכה"נ כו' ועק"ל דאפילו טורח הזה למה ה"ל לקדש אשה אחת ע"מ שאם תמות אשתו מאותה שעה תהא מקודשת לו דבזה יצאנו ידי כל החששות ואפי' אם תמות אשתו בפלגא דעבודה ל"ל בה דהא אין השניי' מקודשת לו אלא להבא משעת מיתת אשתו ואילך ועד אותה שעה הראשונה אשתו היתה דהא בכה"ג א"צ ליתן גט ע"ת לאשתו כלל ואע"ג דאמר כל כמה דלא כנוס לה לאו אשתו היא הא כניסה זו היינו הכנסת חופה והרי יכול להכניסה לחופה נמי ע"ת דהא דאמרינן בר"פ י"ג דיבמות לפי שאין תנאי בחופה לאו למימרא דאין תנאי מועיל בחופה אלא שאין הדבר רגיל לעשות חופה ע"ת וכמ"ש התוס' והפוסקי' התם אבל היכא דאתני ודאי מהני וזה ברור ופשוט וא"ל האי דכל כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא האי כניסה היינו ביאה וא"א למיבעל ע"ת משום בעילת זנות הא ליתה דכניסה בכ"מ פי' חופה ולא ביאה ועוד ע"כ האי כניסה דכה"ג לאו ביאה היא אלה חופה לחוד דהא ר"י דאמר אף אשה אחרת מתקינן לו משמע דקאי ארישא אמלתא דת"ק דאמר ד' ימים קודם י"כ מפרישין כה"ג מביתו כו' ועלה הוסיף ר"י דאף אשה אחרת מת"ל בתוך אותן ז' ימים דאי הא דר"י אקודם ז' ימים אלו דת"ק קאי ואמר אף אשה כו' א"כ לא ה"ל לסתום אלא לפרש והרי בתוך אותן ז' ימים א"א לגשת לאשה דהא מפרישין אותו מביתו דהיינו מאשתו משום יבא על אשתו ותמצא ספק נדה כדאמר התם בגמר' וע"כ אין כניסה זו אלא חופה לחודה בלא ביאה ובהכי ביתו היא וכן פירש"י בפ"ב דסוכה אף אשה אחרת מתק"ל לערב יה"כ ע"כ והרי בעיה"כ א"א בביאה משום חששא דספק נדה ואע"כ כניסה זו היינו חופה וא"כ הדר' קושיין לדוכתא כל טורח הזה ל"ל כו' ואומר כו' משום דחשו חכמי' על תקנת אשתו השניי' שלא תהי' נעדרת ממקצת כפרה יה"כ זה באם תמות אשתו הראשונה בפלגא דעבודת הלכך א"א לקדשה ע"ת שיהיו הקדושין חלין מכאן ולהבא ממיתת הראשונה ואילך משום תקנת כפרתה דהא ס"ל לר"י בספ"ק דשבועות דכהנים וכהן משוח מתכפרים על טומאת מקדש וקדשיו בדם הפר וישראל בדם השעיר שבפנים ויליף לה התם מדכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו וכל הכהנים בכלל ביתו הם כו' וכיון שאשתו בכלל ביתו היא כדאמר ר"י במתני' וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו היא נמי מתכפרת בדם הפר כו' והרי' תנן במס' יומא פ"ה שבתחלה הי' מזה מדם הפר כו' ואח"כ הי' שוחט את השעיר ומזה ממנו וכן בהיכל כו' בכולן דם הפר קודם בהזאה לדם השעיר נמצא כפרת כהנים בענין זה דקדמה לכפרת ישראל א"כ אם הי' מקדש לשני' ע"מ שלא יחולו הקדושין עד לאחר מיתת הראשונה איכא למיחש דלמא תמות אשתו הראשונה בפלגא דעבודה אחר מתן דם הפר וקודם מתן דם השעיר א"כ במה תתכפר אשה זו על טומאת מקדש וקדשיו ביה"כ זה כו' ומסתברא דאפי' בנות כהנים נמי אין מתכפרין בדם הפר אלא זכרי כהונה בלבד באשת כה"ג דרבי רחמנא ביתו זו אשתו כו' לפיכך אפי' בת כהן א"א לקדש ע"ת כו' עכ"ל נוראות נפלאתי על גאון האמתי נ"ע איך נעלם ממנו דברי הירושלמי ומובא בתוס' יומא י"ג ע"ב בד"ה ולחדא אמר כו' בירושלמי משמע אשה אחרת מתקינן לו מזמנין אותה שאם תמות אשתו ביה"כ שיקדש זאת ביה"כ ופליג אגמרא דידן כו' עכ"ל וקשה לשטת הירושלמי קושיית הגאון בעל שאגת ארי' דלמא תמות אשתו הראשונה בין פר לשעיר א"כ תהי' השניי' מחסורת כפרה ולכך נלע"ד דכנוס היינו ביאה ואי משום קושית הש"א דהא מאשתו מפרישין שמא תמצא ספק נדה איך יבעל השניי' בעיה"כ זה אינו באשתו חשו לכך משא"כ באשה הזאת אשר הוא בבתולי' יקח אם תמצא דם תלינן בדם בתולי' וא"כ יכול למבעיל עיה"כ ואפי' אם תראה אחר מעל"ע אינה מטמא למפרע ועיין יומא ו' ע"א ודוק והוי שפיר הזמן מועט מעל"ע דל"ח למיתה ובשני ימים שפיר חיישינן כ"ז כתבתי להשתעשע עמך.