תשובה מאהבה חלק א · חלק קל״א סימן א׳

לשון הרמב"ם פ"ד מהל' אסורי מזבח הל' ה' והל' ו' הרובע והנרבע בין שהיתה בהמת שלו כו' ה"ז אסורה למזבח אבל המוקצה אם היא שלו והוקצה קודם שיקדיש נפסל הקצה של חברו או שהקצה שלו אחר שהקדישו ה"ז מותר שאין אדם מקצה דבר שאינו שלו הנעבד בין שעבד שלו בין של חברו בין באונס בין בזדון בין בשגגה בין לפני הקדש בין לאחר הקדש ה"ז אסור וכ' הראב"ד בין שעבד שלו בין שעבד של חברו אמר אברהם במס' ע"א אוקמי' של חברו בשעשה בה מעשה עכ"ל והאריך בעל לח"מ וסיים וכתב וז"ל גם מ"ש דאפי' לאחר הקדש אסור סוגיא דפ' פרת חטאת (זבחים קי"ד ע"א) הוי תיובתא דשם אמרו על המתני' דהרובע והנרבע המוקצה והנעבד בשלמא רובע משכחת לה דאקדשינהו מעיקרא והדר רבעו אלא מוקצה ונעבד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו כו' וא"כ משמע בההיא סוגיא דכי היכי דבמוקצה יש חילוק בין קודם הקדש לאחר הקדש ה"נ בנעבד ורבינו ז"ל שחילק ביניהם הוא דלא כסוגית הגמרא ואפי' נאמר דרבינו ז"ל איירי בעשה מעשה וכדברי הר"א ז"ל אין לו לחלק בין מוקצה לנעבד בכך דודאי או עשה מעשה אפי' במוקצה לאחר שהקדיש אסור ומיהו לזה י"ל דרבינו ז"ל אזיל לטעמי' דאין איסור מוקצה בלא מעשה כמ"ש לעיל (הל' ד') שיגזזו בו וכיון דאמרו בגמרא דאין איסור מוקצה לאחר הקדש א"כ משמע דלא מהני איסור מעשה והשתא ניחא קושי' אחריתא דמאי הוצרך לאוקמי מתני' כריה"ג ובקדשים קלים לוקמא אפי' כרבנן ואיירי דעביד מעשה ולכך אפילו אקדשינהו מעיקרא חייל איסור מוקצה ונעבד ועם מ"ש ניחא כיון דלאסור מוקצה לא מהני מעשה וכמ"ש א"כ לא מצי לשנויי גמרא הכי משום דמוקצה וקושיא זו איתא ג"כ להר"א ז"ל דסובר בשעשה מעשה סגי אמאי לא שני גמרא בכה"ג וכדכתיבנא ונימא דבין למוקצה ובין לנעבד מהני מעשה לאסור אחר הקדש דלדידי' כל מוקצה אסור בלא מעשה בגופו כמו שהשיג על רבינו ז"ל וא"כ נוכל לומר דהיכא דהקדיש ועשה מעשה בגופו מהני לאסור כיון שהוא מעשה גמור ובשלמא רבינו ז"ל אזיל לטעמי' כדכתיבנא דאית לי' דאין מוקצה בלא מעשה בגופו ומ"מ קאמר הגמרא דלא מהני באיסור מוקצה מעשה אחר הקדש אבל הר"א ז"ל אין לומר כן עכ"ל ומה שרצה לתרץ שם דעת הראב"ד וכ' וז"ל דאפי' בנעבד לא משמע לי' לגמרא לאסור במעשה אחר הקדש אע"ג דבשל חברו מהני מעשה לאסור בשל הקדש שהוא של גבוה לא מהני עכ"ל דבריו צל"ע א"כ ק' מאי פריך הגמר' (חולין מ' ע"א) מברייתא השוחט חטאת בשבת בחוץ לע"א הא ר"ה בהמת חברו קאמר אבל חטאת שהיא של גבוה לא ועו"ק דהא דבשל חברו מהני מעשה הוא מכלים דאחז (ע"א נ"ד ע"ב) והתם של גבוה.