תשובה מאהבה חלק א · חלק קל״א סימן ב׳

לכך אני אומר לתרץ קושי' הלח"מ על הראב"ד באופן אחר עפ"י מה דפריך הש"ס (ב"ק ע"א ע"ב) ור"מ אמאי מחייב שוחט לאחרים כיון דשחט בה פורתא אסרה ועיין רש"י אידך אסירי הנאה הוא ולא דמרי קא טבח (ולאו דידי' קא טבח) אמר רבא באומר בגמר זביחה הוא עובדה וכתבו תוס' בד"ה אסורי הנאה וא"ת ל"ל טעמא דלאו דמרי קשחיט ת"ל דאין זה טביחה דמחתך בעפר בעלמא הוה כדאמרינן בהשוחט גבי השוחט חטאת בשבת בחוץ לע"א חייב שלשה חטאת ופריך אשחוטי חוץ לא לחייב מחתך בעפר כו' וי"ל דהתם נמי לא פריך אלא משום דבעי ראוי לפתח אוהל מועד וכיון שנאסרה בשחיטה סולה תו לא חזי לפתח א"מ עכ"ל אמנם מדברי רש"י נראה דלא הוה שחיטה כלל דהוה כאלו השליכה לאור קודם שחיטה וכ"כ הת"ח לכך נקט הש"ס לאו דמרי ולאו דידי קא טבח כלומר דלא קטבח ולא מידי וכמחתך בעפר בעלמא דמי עייש"ה וכן נראה מפירש"י (חולין מ' ע"ב) בר"ה מחתך בעפר כו' אבל הכא דסי' השני לא אישתחט כלל דחיתוך עפרא בעלמא הוא קמא נמי לאו שם שחיטה עלי' עכ"ל לפ"ז ילה"ק ל"ל למילף מוקצה ונעבד דפטור אשחוטי חוץ מלפני ה' (עיי"ש זבחים קי"ד ע"א) תיפוק לי' גבי שחוטי חוץ כתיב אשר ישחט והאי לא אישתחיט כלל דמחתך בעפר (וכעין זה הקשה במשמרת הבית על ב"ה עייש"ה סוף שער א') ונראה ודאי אי להדיוט ג"כ אסור שפיר הוי מחתך בעפר ולא מקרי שחיטה כלל אבל אי להדיוט מותר לא שייך לומר דהוי מחתך בעפר כיון דעכ"פ אקרי שחיטה לגבי הדיוט לכן מוקצה ונעבד דאסורי' רק דאינו ראוי לבא אל א"מ אבל אם נפסל ע"י שחיטה במעשה דאסור אף להדיוט לר"ה לדידי' שפיר פריך התלמודא דמחתך בעפר ומעתה נסתרה קושי' הלח"מ דלוקי שם בזבחים דמשכחת מוקצה ונעבד אף אחר שהקדישו ע"י מעשה ילפינן (בע"א נ"ד ע"ב) מכלים דאחז ורש"י לשטתי' ס"ל דמכלים דאחז מוכח דאף להדיוט אסור עיי"ש ד"ה איתסרו להו כו' וכ"כ רש"י (חולין מ"א ע"א) וא"כ כגון דא ל"צ למילף מלפני משכן ה' ולא מאל פתח א"מ וגו' כי לא אישתחיט כלל ולא קרינן בי' אשר ישחט ומחתך בעפר בעלמא הוה ע"כ צריך לתרץ בקדשי' קלים ואליבא דריה"ג ואיירי בלא מעשה ומותר להדיוט אף בדידי' כדתנן (תמורה כ"ח ע"א) זה וזה מותר באכילה וכ"כ רש"י (חולין שם שם) אמור מעתה דהראב"ד ורש"י בחדא שיטה שיטו ודוק את זה כתבתי בילדותי בק"ק ג"ט בין כסא לעשור תקמא"ל והארכתי עוד שם בס"ד ותמצאנו בדרשות לשבת שובה. הק' אלעזר פלעקלס