תשובה מאהבה חלק א · חלק י״ג סימן ה׳

עוד זה אדבר דהא אמר ר"י בשם רשב"י במס' סוטה דף ל"ב ע"ב מפני מה תקנו תפלה בלחש (ופירש"י שיהא אדם אומר תפלתו בלחש כדאשכחן בחנה וקולה לא ישמע) שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה (ופירש"י המתודי' בתפלתם על עבירות שבידם) הרי דלא הקפידו אלא שלא ישמעו אחרים את עבירות שמתודי' עליהן ומה שתמה המהרש"א שם בחי"א דשם נרא' הטעם שלא לבייש ע"ע ובמס' ברכות דף כ"ד ע"ב אמרו הטעם המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה ופירש"י כאלו אין הקב"ה שומע תפלת לחש ומגביה הרבה עיין שם דבריו דחוקי' ולענ"ד נרא' פשוט דשם במס' ברכות מיירי במגביה קולו ביותר וכן נראה משמעות לשון רש"י ומגביה הרבה בזה נראה כאלו ח"ו אין הקב"ה שומע תפלת לחש עד שהוצרך להתפלל בקול גדול אבל אם מתפלל עד שישמע חברו ה"א דמותר והוא כאדם המדבר בקול אמצעי ואשמעינן רשב"י דגם זה אסור דתקנו להתפלל בלחש שלא ישמע חברו שלא לבייש את ע"ע אבל להתפלל ולא להשמיע לאזנו זה לא מצינו בתלמוד דשרי לכתחלה וזו אחת מן הראיות שנאמרו כמה דברי' בזוהר בשם רשב"י ואינם מרשב"י דהא בתלמוד גדול דאיתמר בי דינא דרבינא ואשי נאמר בשם רשב"י שתקנו להתפלל שלא ישמעו אחרים שלא לבייש ע"ע אבל לא בלחש לגמרי שאזניו בל ישמעו ובזוהר פ' ויקהל בשם רשב"י (והוא בדפוס זולצבאך דף ע"ט ע"ג) משמע אפי' להשמיע לאזניו אסור.