תשובה מאהבה חלק א · חלק י״ג סימן ו׳

ולא נעלם מני דברי המג"א בא"ח סי' ק"א סק"ג שכתב וז"ל כהרב"י בבד"ה שהזוהר מסכים לתוספתא שלא ישמיע לאזניו ואין ראיה משם דיש לומר דכוונת הזוהר שאיש אחר לא ישמע קולו כו' עכ"ל אמנם באמת כוונת הזוהר הוא כמו שכתב הב"י דאפילו לאזניו בל ישמע וכן הבין בעל פר"ח כוונת הזוהר ומצאתי און להם מלשון הזוהר פ' ויגש (שם בדפוס דף קי"ד ע"ד) אאן דצלי צלותא וקם קמי מארי' לא איצטריך לי למשמע קלי' בצלותא כו' אלא לצלאה בלחש בההוא קלא דלא משתמע ודא היא צלותא דאתקבלא תדיר כו' עיין שם בארוכה אמנם הב"י בעצמו בש"ע סי' ק"א בתפלה לא פסק כוותי' זולת בקריאת התורה בסימן קמ"א סעיף ב' בדבר שאין מפורש בגמ' והרמב"ם להיפוך ועיין פרישה ועיין בספר פרי מגדים למג"א סימן ק"א סק"ג לכן נלע"ד שאין לזוז מגמ' בבלי וירושלמי והרמב"ם והטור וכל הפוסקים את הגלוים לנו כבר אמרנו לפניך והודענו לך עליהם וכך נראה להלכה ולמעשה מיד ולדורות ואין לי עסק בנסתרות במה שהורשתי התבוננתי ובמופלא מני בל דרשתי.