תשובה מאהבה חלק א · חלק קכ״ז סימן ז׳

היוצא מזה אם יש לנו איזהו צירוף עם אחד מי"ג מדות אז הוא כמבואר ומפורש בתורה זהו נלענ"ד סברת הה"מ הנה הרמב"ם כ' פ"ב מהל' מ"א הל' א' וכ"ש שאר בהמה טמאה וחי' שאין בה סי' כלל שאיסור אכילתה בל"ת יתר על עשה כו' וכ' הה"מ שאין לתמוה כו' ממ"ש אין מזהירין מה"ד ק"ו לפי שאלו כבר נאסרת בלאו הבא מכלל עשה מה"ת בבאור וכיון שכן אפשר ללאו שלהן לבא בק"ו עכ"ל וכ' עליו המשנה למלך וז"ל ודע שראיתי במנין המצות ל"ת סי' קפ"ב שכתב דמה שלוקה על אכילת בהמה שיש לה שני סימני טומאה אף שהוא מק"ו משום דק"ו זה גילוי מילתא בעלמא דומי' דבתו מאנוסתו וזה סותר דברי הה"מ הללו מדאיצטיך להאי טעמא עכ"ל ונלענ"ד מ"ש הרמב"ם דומי' דבתו מאנוסתו ר"ל כמו בתו מאנוסתו דבצירוף הסברה עם הג"ש ה"ז כמפורש בתורה ה"ה נמי בצירוף לאו הבא מכלל עשה עם הק"ו ה"ז יצא מכלל דבר הנלמד מי"ג מדות ואין כאן סתירה כלל.