תשובה מאהבה חלק א · חלק קכ״ז סימן ה׳

ועתה אבוא לבאר דעת הרמב"ם הנה בענין הלימוד מי"ג מדות כבר כתב בזה די ביאור בעל מגילת אסתר בשרש השני להיות מחסה ומגן בעד הרמב"ם להנצל מכל ההשגות הרמב"ן שם ומביא בשם בעל זוהר רקיע שכוונת הרמב"ם שכל דבר הנלמד מי"ג מדות הוא מה"ת ודינו כדין הדברים המפורשים בתורה רק שלא יבואו במנין תרי"ג מצות ולא קראם דרבנן על היותו סובר כי יש להקל בהם אלא שהם פירשו ולא בא בתורה בפירוש יעוש"ה באריכות וכן נראה מהה"מ פ"א מה"ל אישות הל' ב' ובפירוש כ' הרמב"ם כן בעצמו בפי"ז ממס' כלים משנה י"ב ומביאו בעל תוס' י"ט פ"ז דאהלות משנה ג' וז"ל וראה זה מצאתי שאמר הרמב"ם בפי"ז דכלים משנה י"ב וזה לשונו בתוספתא כזית מן המת וכעדשה מן השרץ יש בהן שיעור כו' ספקו טמא שכל דבר שעקרו מד"ת ושעור מד"ס טמא כו' ולא יטעך אמרו שיעורו מד"ס עם השרש אשר בידינו שכל השעורים הל"מ לפי שכל מה שלא התבאר בלשון תורה יקרא מד"ס ואעפ"י שהדברים הל"מ לפי שמאמר מד"ס יכלול שיהי הדבר קבלת הסופרים כמו הפירושים וההלכות המקובלות מן משה מסיני כו' ועיין עו"ש ונלענ"ד להמציא דבר חדש לדעת הרמב"ם (השומע ישמע והחדל יחדל) אם נמצא שום גילוי מלתא אצל אחד מי"ג מדות או יוצא מכלל סוג ד"ס וה"ז כמו שכתוב מפורש בתורה ולא נחלקו אביי ורבא בזה אלא אביי ס"ל מדשתק הכתוב מן הבת ומדבר בבת הבת שוב אין זה בכח מדת הק"ו אלא ה"ז כאלו התבאר בלשון תורה להדי' דהא וודאי לא יהי' חמיר מבתו בנשואתו שדינו בשריפה וכסברת המהרש"א ורבא ס"ל דאין בהקש השכלי לדון שום ק"ו לענוש בעבורו כאשר בארתי קודש למעלה אלא הך סברה מדשתק הכתוב בבת כו' תועיל עכ"פ עם הג"ש להיות דינו כמפורש בתורה ולא יקרא עוד ד"ס ויוצא מן הכלל דבר הנלמד מי"ג מדות והן הן הדברים הניקני' באמירה נעימה בהרמב"ם בספר המצות ל"ת סי' של"ו הזהרנו מגלות ערות הבת עצמה לא התבאר בפירוש בתורה ולא בא בכתוב ערות בתך לא תגלה ואמנם מה שהזכיר בת הבן או בת הבת תקח מן הראי' עיקר אסורא מדרשא אתי' כו' אתי' הנה הנה אתי' זמה זמה כו' ולשון הגמרא דכריתות אל תהי' ג"ש קלה בעיניך שהרי בתו אחד מגופי תורה ולא למדה הכתוב אלא מג"ש אתי' הנה כו' והבן אמרם לא למדה התורה ולא אמר לא למדוה כי אלו הדברים כלם קבלה מהנביא ע"ה ואמנם שתק הכתוב מלזכרה להיות אפשר להתלמד בג"ש וזהו ענין אמרם לא למדה הכתוב אלא מג"ש והבן אמרם מגופי תורה עכ"ל הוא הדבר אשר דברתי גם רבא ס"ל ההיא סברה מדשתיק הכתוב מן הבת ואהני לה לג"ש דלהוי כמפורש להדי' בתורה ואינו עוד תחת סוג הנלמ' מי"ג מדו' וזהו שדקדק הרמב"ם שתק הכתו' מלזכר' להיות אפשר להתלמד בג"ש כו' י"ל בג"ש לבדה זולת הסבר' זו דשתק הכתוב מן הבת אינו בכלל למדה הכתוב אלא הל"ל למדוה כמו"ש הרמב"ם לעיל ויהי' תחת המדה מן המדות והיינו שכתב עוד שם וזהו ענין אמרם לא למדה הכתוב אלא מג"ש ר"ל הכתוב בעצמו מדשתיק מן הבת בזה למד אותנו ללמוד הג"ש וה"ז כאלו כתוב מפורש בתורה והיינו דסיים הבן אמרם מגופי תורה כלומר ממנין תרי"ג מצות והדברים נכונים לענ"ד וכן יש לבאר כל המימרות שם במס' כריתות דף ה' ע"א אל תהי' ג"ש קלה בעיניך כו' וכדבעינן למימר קמן אי"ה בס"ד וכן נראה מספר החינוך להרא"ה פ' אחרי סי' קצ"ה וז"ל שלא לגלות ערות הבת ולא נתבארה בלשון התורה כו' לפי שאין צורך בו דכיון שאסרה התורה בת הבן ובת הבת שהן רחוקות ממנו אצ"ל שהיא אסורה דק"ו הוא ועוד למדוה ז"ל בג"ש דאי מק"ו גרידא הוה ילפינן לה לא הי' אדם נידון עלי' דהמ"ל אין עונשין מה"ד עכ"ל כל המעיין בצדק עפעפיו יבחנו דהרא"ה י"ל ס"ל דגם רבא אית לי סברת אביי מדשתק הכתוב מן הבת אלא שאיננה מספקת לענוש כ"א בצירוף ג"ש וכן נראה מיתר דבריו שהאריך שם ומביא דברי הרמב"ם מספר המצות הנ"ל וכתב עליו וז"ל והביא לרב ז"ל לכתוב דבר זה העיקר הקבוע לו שאין בחשבון תרי"ג מצות אלא מה שמפורש בכתוב או מה שיאמרו ז"ל עליו בפירוש שהוא מן התורה אבל לא כל מה שנלמד בי"ג מדות עכ"ל כיון למה שכתבתי שהסברה והג"ש יחדו המתיקו סוד ה' ליראיו להיות בכלל המפורש בתורה ולא תחת הסוג שלש עשרה מדת האמורות.