תשובה מאהבה חלק א · חלק קכ״ז סימן ד׳

ומ"ש רומ"ת נ"י שהרמב"ם בחר לו דרך אחרת לתרץ קושי' התוס' היא דרך ישרה שיבור לו האדם גדול בענקי' חכו ממתקים שבעתים מזוקקים ואף אענה את חלקי וגורלי בגורל צדיקים מה שנלענ"ד לבאר קודש דעת הרמב"ם ולהנצל מכל הקושיות אשר ציין עליו בדברי קדשו ואי לאו דדלאי לי מרגנית' לא אשכח חספא ואני הוספתי להקשות דבמנין המצות ל"ת סי' של"ו בפתח דבריו כתב הזהירנו מגלות ערות הבת עצמה וזה לא התבאר בפי' התורה ואמנם ממה שהזכיר בת הבן או בת הבת כו' וכ"ש הבת עכ"ל וזהו לפי הנראה שטת אביי וסיים שם בג"ש אתי' הנה הנה כו' וזהו שטת רבא כאשר אביא לקמן אי"ה לשונו בארוכה קצת ולענ"ד מסוף דבריו יהי' ניכר שראש דבריו אמת וצדקו יחדו ראשון תחלה אמרתי להעתיק מה שכתבתי בס"ד בחיבורי בציר ועוללות אות ה' לתרץ קושי' תוספות בכורות דף י"ד ע"ב ד"ה טוב כו' ואין לתמוה מהא דאלו נשרפין דאיכא איפכא גם בתו מאנוסתו דאמר ק"ו כו' וחשיב לי' אביי גילוי מלתא בעלמא טפי מרבא דלרבא לא גמרינן מהדדי ולגבי אחותו איצטריך קרא לכ"ע לבת אביו ובת אמו ומשום דאין מזהירין מה"ד ולא חשיב גילוי מלתא בעלמא כו' עכ"ל וכצ"ל ונראה לפמ"ש המהרש"א במס' סנהדרין דף ס"ד ע"ב על מה דאמרו שם העביר כל זרעו פטור שנאמר ומזערך ולא כל זרעך וכתב הסמ"ג כו' ויש בזה טעם תשובת המיני' מפני שבמיתת ב"ד מתכפרין המומתין וזה עשה כ"כ עבירה גדולה שאין הקב"ה רוצה שיהי' לו כפרה כו' ומזה נראה לתת טעם הא דאמרינן בכל דוכתי' דאין עונשין מה"ד אע"ג מדה היא בתורה מ"מ אין לדון כן לענין עונש דאימר זה שעשה עבירה חמורה מזו אינו מתכפר בעונש המפורש בקלה ממנה עכ"ל וילה"ק א"כ מאי קא מהדר רבא לאביי במס' תמורה דף ט' ע"א אין עונשין מה"ד איך אפשר לומר דטוב בטוב אין די בכפרה זו הא טוב קודש ברע חולין די לו כפרה במלקות וכ"ש טוב בטוב וכן נמי קשה על סוגי' דסנהדרין איך קאמר א"ע מה"ד הא ודאי לא יהי' חמור מבתו בנשואתו שדינו בשריפה ולכך אני אומר דבהא פליגי אביי ורבא אביי ס"ל כמ"ש המהרש"א ולכך ס"ל בהני תרתי דאינו אלא גילוי מלתא בעלמא ורבא ס"ל אע"ג דלא שייך סברת מהרש"א עכ"ז אין עונשין מה"ד וכמ"ש בעל הליכות עולם ובספר ק"א פ' שמיני ומד"א פ"ב חי"ג דק"ו הוא הקש שכלי ואולי אחר העיון ימצא פירכא יעויש"ה לפ"ז אזלה לה קושי' תוס' דוקא בהנשרפין ובתמורה ס"ל אביי גילוי מילתא בעלמא משא"כ גבי אחותו שם גם אביי מודה דאין עונשין מה"ד כי שם שפיר י"ל סברת המהרש"א כיון דחמיר אין די בכפרה.