תשובה מאהבה חלק א · חלק קכ״ה סימן כ״ה

י"א הרמב"ם (פ' יו"ד מה' אבל הל' ה') ואם על אביו ואמו הוא מתאבל אפי' מתו קודם הרגל למ"ד יום אינו מגלח עד שישלח פרע או עד שיגערו בו חביריו ואין הרגלים מפסיקי' דבר זה יעיי"ש בכ"מ שכן דעת הרא"ש ומורינו הרב בעל נ"ב הבאיתיו אות א' שם (ד"ה ואף שאנו כו' אינו מוכיח מדברי הרמב"ם האלו) ולשון הרא"ש העתקתי לעיל אות ג' וכן כתב הרמב"ן בת"ה וז"ל מדאמרינן על כל המתים נכנס לבית המשתה לאחר למ"ד יום על אביו ואמו לאחר י"ב חדש וא"א לי"ב חדש בלא רגל ש"מ שאין הרגל מפסיק כלום באבלות אביו ואמו בין בשמחה בין בתספורת וגיהוץ אלא עד שיבא הזמן שקבעו להם חכמים יעיי"ש וכ"פ המרדכי כל דבר התלוי בשבעה ושלשים הרגל מפסיקו ודבר שאינו תלוי בשלשים אין הרגל מפסיקו כהירושלמי וגירסת התוס' וכ"פ הסמ"ג והבאיתיו לעיל אות ד' וכ"פ הטור בשלשה מקומות בא"ח סי' תקמ"ח ובי"ד סי' שצ"ט ויעייש"ה אעפ"י שבא"ח סי' שצ"ט סיים וכתב ומיהו כתב בספר המצות דוקא שפגע בו הרגל תוך למ"ד אבל אם עברו למ"ד ואח"כ פגע הרגל או אפי' אם חל יום למ"ד ברגל הרגל מבטלו יעיי"ש אין לומר שהטור פסק כהסמ"ק דא"כ סותר עצמו למ"ש הטור בסי' ש"צ (יעיי"ש בד"מ אות ג' דפוס ישן ברלין) גם המשמעות הב"י בא"ח ובי"ד סי' ש"צ דהטור פסק כהרמב"ן והרא"ש כו' גם אין משמעות הלשון מיהו כתב בסמ"ק כו' דפסק הטור כוותי'.