תשובה מאהבה חלק א · חלק ק״כ סימן ב׳

ולענ"ד נראה לתרץ ע"פ מה שראיתי בהר"ן חמש שיטות וז"ל השוחט בשבת כו' וא"ת והא קיימ"ל דמומר לחלל שבתות הוה מומר לכל תורה כלה כו' וכיון שכן היכא קתני שחיטתו כשרה בשלמא למסקנא דשמעתין דאוקים לה בשוגג ניחא אבל מעיקרא דמהדרינן לאוקמי במזיד ור"מ היכא תנן שחיטתו כשרה כו' אבל בתוס' כתבו דאפילו במזיד ובפרהסיא שחיטתו הראשונה כשרה דאינו נעשה מומר אלא עד גמר זביחה וראי' לדבר מדאמרינן בפ' או"ב דלרבנן דאמרי שחיטה שאינה ראוי ש"ש שחט ראשון לשלחנו ושני לע"א חייב משום או"ב ואם איתא דשחיטה ראשונה שחיטת מומר חשבינן לי' אמאי מחייבי רבנן והלא אינה שחיטה כלל אלא נחירה בעלמא אלא ודאי דאין שם מומר אלא מאותה שחיטה ואילך ויש דחין ולומר דלא דמי שבת לע"א דשוחט לע"א כיון שאינו עובד אותה אלא עם גמר שחיטה בדין הוא שנכשיר שחיטה הראשונה שהרי נעשית בהכשר אבל שוחט בשבת הרי בתחלת שחיטתו אצל שבת דחובל הוא הלכך אפי' בשחיטה הראשונה הוי מומר ושחיטתו פסולה ואין זה כלום אצלי דבשבת נמי לא מחייב עד גמר שחיטה דמקמי הכי ה"ל מקלקל בחבורה דקיימ"ל דפטור עכ"ל והנה פשוט לענ"ד דשטת הר"ן עם יש דוחין כתנאי אמרו לשמעתתייהו דיש דוחין דאמרי דתכף בתחלת שחיטה חייב משום שבת דס"ל דמקלקל בחבורה חייב כר' שמעון והר"ן דס"ל דטרם גמר שחיטה מקלקל הוא ופטור הוא כר"י דמקלקל בחבורה פטור ועיין (שבת ק"ו ע"א).