תשובה מאהבה חלק א · חלק ק״כ סימן א׳

ומה שהקשה ידידי מעלתו נ"י על מה שכתב הרמב"ם בפי' המשנה (חולין י"ד ע"א) השוחט בשבת ובי"כ כו' וז"ל ואמר השוחט בשבת אם הי' שוגג ולפיכך שחיטתו כשרה וש"ת ולמה לא תהא שחיטת מזיד בשבת כשרה הואיל ואינו מחלל שבת ואין שחיטתו פסולה אלא לאחר גמר שחיטה ואם שחט אח"כ שחיטה שניי' היא שיהי' אסור דע שמשיתחיל לעשות חבורה בצואר הבהמה הוא מחלל שבת קודם שישחוט שום דבר מן הושט והגרגרת ואם תרצה לבאר יותר מזה תאמר בשעה שישחוט קצת סימנים קודם שיגמור השחיטה מחלל שבת ובשעה שיגמור השחיטה הוא פסול עכ"ל ותמה מעלתו הא בגמרא (שם ט"ו ע"א) פריך התלמודא ונוקמה במזיד ור"מ ומשני לא ס"ד דקתני דומי' די"כ ופריך ומי מצית מוקמת לה בשוגג ור"י הא אעפ"י שמתחייב בנפשו קתני כו' וקשה איך אפשר לשטת הרמב"ם לאוקמא המתני' במזיד הא לשטתי' הוה מומר לחלל שבת משיתחיל לשחוט דחבורה מחבר ובשעה שגומר שחיטתו פסולה ואיך קתני שחיטתו כשרה בשלמא לשטת תוס' (שם י"ד ע"א) בד"ה השוחט דכלה שחיטה אחת היא ובפעם אחת לא חשיב מומר ניחא אבל לשיטת הרמב"ם תכף מישתחיל לשחוט מקצת סימנים הוה מומר לחלל שבת וכשגומר הוה שחיטתו נבלה ושחיטתו כשר קא קשיא לי כך נ"ל כוונת קושיתו אף קיצר מאד ידע מעלתו לא על הרמב"ם לבד תסוב קושיא זו אלא גם על הרשב"א בחדושיו על מס' חולין שם כתב וז"ל וא"ת הא קיימ"ל דמומר לחלל שבתות בפרהסיא הוי מומר לכל תורה כלה כו' פירשו בעלי' תוס' ז"ל דבפעם אחת לא הוי מומר לפסול אותה השחיטה כו' ולי נרא' דהכא א"צ לכל זה למסקנא דהא אוקימנא לה בגמרא למתני' בשוגג כו' וכיון שכן לאו מומר הוא אלא אנוס וישראל מעליא הוא עכ"ל וקשה דהא מ"מ צריכין למימר דבפעם אחת לא הוי מומר מדפריך התלמודא ונוקמה במזיד ור"מ כו' כמ"ש לעיל וכמבואר בתוס' להדי' יען כבר הרגיש בכל זה בעל כרו"פ בסימן י"א ומעייל פילא בקופא דמחטא לחדד התלמידים עייש"ה.