תשובה מאהבה חלק א · חלק קי״ד סימן ב׳

ולפענ"ד אם כך עלה במחשבה לפניו חשב וטעה כי שלוש שטות באותה הסוגיא ראשון דעת הרי"ף וז"ל ודייקי רבוותא ואמרי מדלא אמר רב הונא עד שיהא הדם שותת ויורד ותשב על המשבר ע"כ וכן פסק הרא"ש אע"ג שתמה על הרי"ף וכן נראה מפסקי הרא"ש ויעיין בהר"ן והרוצה לעמוד על דעת הרי"ף יעיין מ"ש דברים נאמנים ונחמדים בבית חדש א"ח סי' ש"ל. שנית דעת הרמב"ם פרק שני מהל' שבת הלכה י"ג חי' משיתחיל הדם להיות שותת כו' וכתב ה"ה שהרמב"ם פוסק דהוא שיעור הקודם כי ספק נפשות להקל וכן עיקר אעפ"י שלא פסקו כן בהלכות. והדעה השלישית היא דעת הרמב"ן בספר תורת האדם והעלה דמסתברא דשיעורי לא תלי' בהדדי ואית בנשי דלא יתבא על משבר כלל שהולד ממהר לצאת אלא משעה שישבה על משבר או ששותת הדם ויורד או שחברותיה נושאות אותה באגפיה הרי היא בחזקת מסוכנת ועושין לה עכ"ל וכ' הב"י בטור א"ח סי' ש"ל והכי נקטינן ולפענ"ד פליגי בביאור הסוגיא שהקדים אביי לרב הונא ברי' דר"י ואפשר שזה אביי קשישא אמנם אין דרך בעל התלמוד לנקוט אביי סתמא אלא אביי קשישא כמו (שבועות מ"ב ע"ב) דתני אביי קשישא יתומים שאמרו כו' (כתובות צ"ד ע"א) אביי אמר דאביי קשישא איכא בינייהו כו' וכן הוא (גיטין נ' ע"א) וכן (סנהדרין ד' ע"א) וכן סנהדרין ד' ע"א אביי קשישא אמר דמי לגודא דגמלא כו' ואפילו אביי קשישא אין על זכרוני במהירות שקדם לר"ה ברי' דר"י או להיות בר פלוגתא דילי' ולכך ס"ל להרי"ף שצדקו יחדו ולא מחללינן שבתא עד שיהא הדם שותת ויורד ותשב על המשבר והרמב"ם ס"ל כרב הונא שאמר דבר הממוצע בין שניהם דאביי קאי כוותי' לא להקל לגמרי כדאמרי לה משעה שחברותיה כו' ואמרי לה סברי כוותי' דלא להחמיר כאביי שצריכה שתשב על המשבר ומה"ט סדר בעל התלמוד ר"ה ברי' דר"י אחר אביי והרמב"ן ס"ל לכך סדר הש"ס שלא כסדרן לידע ולהודיע שבסכנת נפשות הלכה כדברי המיקל ואין בזה הכלל מוקדם ומאחר לזה נלע"ד דבר נאה ומתקבל דבר זה כתבתי בילדותי למ"ו הגאון נ"ע וכעת במהדורא תנינא ראיתי הילדות והשחרות הבל"י ברם דברים שאמרתי טעות הן בידי כי רב הונא ברי' דר"י ור"פ חברים היו בישיבה אחת כדאמרו (עירובין י"ב ע"א) כי אתו ר"פ ור"ה ברי' דר"י מבי רב כו' ור"פ תלמידו של רבא הי' כמבואר בכמה מקומות ועיין תוס' (שבה צ"ג ע"א) ד"ה אמר ר' זביד ואמרו (פסחים ז' ע"א) ר"פ משמי' דרבא אמרי על ביעור חמץ ור"פ קרי לי' לאביי מר כדאמרו (יבמות ק"ו ע"א) ואביי א"ל ל"פ אבוך היכא כו' עיי"ש ולא עוד אלא שמצינו שר"ה ברי' דר"י אמר משמי' דאביי ועיין (ע"א מ"ג ע"ב) אר"י ברי' דר"י מפירקא דר"י שמיע לי וכתב המהרש"א אמר ר"ה ברי' דר"י מפירקא דאביי שמיע לי כצ"ל אמנם הסוגיא ההיא נשנית גם (ר"ה כ"ד ע"ב) ושם הגירסא ר"ה ברי' דרב אידי יען בפי' אתמר דאביי גדול מר"ה ברי' דר"י משמאלי' ועיי"ש תוס' ד"ה ואזיל ואין להאריך.