תשובה מאהבה חלק א · חלק ק״ה סימן ז׳

אבל עכ"פ נלע"ד דצריכין להתיר התפירת ולעשותן היריעות מכוונות שתהי' מדתן ושטתן שוה כפשטא דמ"ס (ואע"ג שיש להסב פשטא דמ"ס לכוונה אחרת) אלא שנלע"ד בשבת אין להוציא אחרת דהא אם נתיר התפירות באופן שעדיין הנה מחוברות בקשר של קיימא (כדעת התה"ד סי' נ' כאשר הסכימו עמו המחבר והרמ"א בי"ד סי' רע"ח סעיף ג' וכ"ד כל האחרונים ועיין בס' נקה"כ ודלא כט"ז שם ס"ק ב') ויהי' אפשר למשוך הדפים שיהיו שוים למעלה ולמטה והיריעו' מיושרות וחוברות אשה אל אחותה שלא תהי' כלל שם שום פתוחה וא"כ אחרי שבהתיר התפירה הספר כדינו רק מצד איסור שבת הוא דרביע עלה יש להקל לקרות בה ואעידה לי שני עדים נאמנים הנה כ' הט"ז (א"ח סי' ל"ב ס"ק י"ח) על מה שכתב המחבר (שם סעיף י"ח) אם נדבקה אות לאות בין קודם שתגמר בין לאחר שנגמר פסול אם נמצא כן בס"ת אין להוציא אחרת דכתב הב"י בשם הרשב"א אפי' אינו גוררה כל שהוא יכול לגרור כשר וכדר"ז כו' וכ' מו"ח ז"ל אפי' אם נמצא כן בשבת שא"א לגוררו מ"מ אין להוציא אחרת כיון שמעיקר ס"ת יש תקנה רק דאיסור שבת רביע עלי' עכ"ל ועדיין אני נבוך בסברא זו ואין רצוני להאריך להשהות יותר ספר שאינו מוגה ויורנו רבינו דעתו הקדושה בזה.