נמצינו למידן דהחיוב הוא על האיסור ועל האיסר הוא מביא הקרבן והתנאי הוא רק חלות השבועה ואם אוכל התנאי בשוגג אינו חייב משום שצריך להיות אדם בשבועה עכ"פ התנאי אינו הוא האסור וע"ז אנו מסתפקי' אי אמרינן כיון שהתנאי לא מקרי איסור רק חלות השבועה על האיסור וה"ל היתר בהיתר א"ד אפ"ה כיון שמכח שאוכל התנאי עושה איסור למפרע באכילת האיסור גם התנאי מקרי איסור ד"כ מ"ל זה שכתב אדמ"ו חמי הרב נ"י שלא יוכל לירד לסוף דעתי אם כבר אכל האיסור ודאי התנאי מיקרי איסור ולדידי אין הדבר פשוט כ"כ הלא מכל הסוגיא שם נראה שהתנאי לא מיקרי איסור רק בשעת חלות השבועה וע"ז אנו דנין ולעיין ביתר דבריו הערבים עוד חזון כי אקח מועד.
תשובה מאהבה חלק א · חלק ק״ג סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.