תשובה מאהבה חלק א · חלק ק״ב סימן ה׳

ואמינא דרך פלפול לחזק דברי ידיד נפשי חתני הרב נ"י הנה אמרתי סברה אחת אהובה במה דפליגי רבא ואמימר רבא ס"ל אע"ג דהחכם עוקר מעיקרו אף שלא נשאר בפנינו מן האיסור מאומה ודבר זה בעצמו מצינו בירושלמי עפ"י העתקת הרא"ש וביאורו במס' נדרים דף נ"ב ע"ב וז"ל ואלו נדרים מה איתעביד להון כדשיל"מ או כדשאל"מ מסתברא מי עבדינן כדשיל"מ התני תמן שהחכם עקר את הנדר מעיקרו כלומר כיון שעוקר אותו מעיקרו נמצא שלא נאסר מעולם ולא הוי דשיל"מ אמרי אין עיקור אלא מכאן ולהבא כלומר עקר העיקר מכאן ולהבא שהרי הי' אסור עד היום הלכך חשיב דשיל"מ כו' עכ"ל (מדברי הירושלמי הזה תמהתי מאד על הרשב"א והטור והש"ע סי' ק"ב שכתבו ביצה של ספק טרפה שנתערבה באחרות אינו בדין דשיל"מ לפי שאין המתיר עתיד לבא בודאי ועיי"ש הא ביצת ספק טרפה אפי' עתיד לבוא ההיתר בודאי עכ"ז אינו תחת סוג דשיל"מ לא מיבעי למ"ד דנדרים לא הויין דשיל"מ דחכם עוקר הנדר מעיקרו נמצא שלא נאסר מעולם ולא הויין דשיל"מ ה"נ אם תשהה יב"ח או שתלד וכי"ב נמצא שלא נאסר מעולם ולא הוי דשיל"מ אלא אפי' למ"ד נדרים הויין דשיל"מ דכל זמן שלא נשאל על נדרו הוי דבר האסור אעפ"י שהחכם עוקר נדר מעיקרו אבל גבי ספק טרפה אחר שתשהה או שתלד הוברר מלתא למפרע דמעולם לא הי' שום איסור ואין זה בכלל דשיל"מ אליבא דכ"ע ותמהתי על הגאון מוהר"ג והגאון בעל צ"צ סי' ס"ט שלא הרגישו בירושלמי ורציתי ליישב עפ"י דוחק ספק טרפה צריך עכ"פ להשהות עד שתלד או יב"ח אבל נדרים תכף הויין דשיל"מ ודוחק הוא ואין כאן מקומו) עכ"פ לשטת רבא דצריך להשאר כזית להיות נשאל עליו דס"ל כמ"ד נדרים דשאל"מ ויפה נסתפק כבוד חתני הרב נ"ו בספק הראשון אליבא דרבא לשטתי' דס"ל נדרים הויין דשיל"מ (ויש לו מקום לפלפול דקשיא הלכתא אהלכתא דקיימ"ל כאמימר וקיימ"ל נדרים הויין דשיל"מ והן תרתי דסתרי אהדרי) אבל נפשט ספק השני דלדידן יכול לשאל על נדרו אף שלא נשאר כלום ודעת ר"ת כשטת כל הפוסקי' כאמימר אפי' אכלה כלה ובמזיד ולא התרו בו נשאל אע"ג דר"ת כתב דבריו אליבא דרבא היינו לענין דין שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו כו' דבהא קיימ"ל כוותי' דרבא ובזה יש לי לבאר גם שטת רש"י שפי' אליבא דרבא לשטתי'.