תשובה מאהבה חלק א · חלק ק״ב סימן ד׳

ואמרתי להשתעשע עמך מענין לענין באותו ענין הנה אם נדרי' יש להם דין דשיל"מ הרבה יש לי להאריך ולא נעלם מני מה דאז"ל במס' נדרים דף נ"ט ע"א דאר"א שאני קונמות הואיל ואיבעי מתשיל עלייהו הוו להו כדשיל"מ וכדמסיק שם דמצוה לאיתשולי והוי כאלו איתשיל והוי דשיל"מ וכמ"ש הר"ן וה"ז כאלו המתיר בא ממילא ובחנם השיג הש"ך בי"ד סי' ק"ב סק"ח על המהרש"ל מנדרים עייש"ה וכן צ"ל נמי בכ"מ פט"ו מה"ל מ"א הלי"א באופן השני דהא בפירוש כ' הרמב"ם פ"ה מה"ל נדרים הל' י"ב דנדרים הויין כדשיל"מ וכן הוא בש"ע י"ד סי' רי"ו סעיף יו"ד וכמ"ש לעיל בתשובותי סי' ג' אלא שצל"ע קצת בכ"מ פט"ו מה"ל מ"א הל' י"ב שסיים שם וז"ל ויש לדחות ולומר דלא מקרי דשיל"מ אלא כשההיתר בא ממילא כו' ונדרים כיון שאין ההיתר בא אלא ע"י שאלת חכם לא חשיב דשיל"מ עכ"ל מה מה מענה מצא על סוגיא דנדרים והרמב"ם הנ"ל ויש לדחות הכ"מ שם לא רצה רק לתרץ דאין זה משנה שלימה דוק ותשכח ונלענ"ד המדקדק היטיב בלשון התלמוד והרמב"ם מה"ל נדרים יראה שנקטו כדשיל"מ ולא דשיל"מ ממש כי שם עכ"פ לא בא ההיתר ממילא וכן בש"ע י"ד סי' רי"ו העתיק לשון הרמב"ם כדשיל"מ ומזה נלענ"ד טעם שהשמיט המחבר בסימן ק"ב דנדרים הויין דשיל"מ כי לדידי' לא הויין נדרים דשיל"מ ממש (ועדנה הדבר צל"ע) אלא שהרמ"א כתב שם בסוף הסימן מי שנדר מקרי דשיל"מ משום דלא נשאל על אלא מדוחק כמבואר בסי' ר"ג ובסי' ר"ל עיי"ש בבית יוסף ועתה ספקותיך לענין נדר.