הש"ך (שם שם ס"ק כ"ב) הביא דעת הרשב"א דס"ל צדוקי ובייתות אפי' חותך כזית בשר לא מהני משום דהלכות שחיטה לא כתיבה וקיימ"ל כת"ק דרשב"ג (חולין ד' ע"א) דכל דלא כתובי אע"ג דאחזיקו לא סמכינן עלייהו והכריע דלא כהרשב"א אלא כדעת הרמב"ם (פ"ד מה"ל שחיטה הל' ט"ז) אם שחטו לפנינו מותרת דאינם כנכרים אלא שאינם נאמנים לומר לא קלקלנו כו' והל' כרשב"ג אחרי דאחזיקו בהל' שחיטה אף דלא כתיבי ומביא ראי' לדבריו מסתמא דתלמודא (שם ג' ע"ב) רב אשי לא אמר כתרווייהו קסבר כותים גירי אריות הן ולא קאמר קסבר כת"ק דרשב"ג אלמא הלכה פסוקה היא כרשב"ג עכ"ד עייש"ה ונלע"ד משום הא לא ארי' הנה כבר כתבנו למעלה ביאור דברי רש"י ביבמות דמשמע אף גירי אריות הוין גרים ולא כמ"ש תוס' לחלק בין גירי אריות דיבמות למ"ד בעלמא כותים גירי אריות עכ"ז לא תקשה לרש"י קושייתם עוד נלע"ד דרך אחרת דרש"י ס"ל מה דקאמר שם ביבמות כלם גרים הם היינו במאי דכתבי אף דלא אחזיקו אבל במאי דאחזיקו ולא כתיבי כגון שחיטה תלי' בפלוגתא דתנאי אל גירי אריות הן או גירי אמת הן וממילא אזדא לה קושית תוס' מעל רש"י וק"ל.
תשובה מאהבה חלק א · חלק ק׳ סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.