תשובה מאהבה חלק א · חלק ק׳ סימן ה׳

ועתה פקח עיניך וראה שגם הבעה"מ ס"ל אף דקסבר רב אשי כותים גירי אריות הן ואפ"ה שחיטתן כשרה דהם גרים ויפה כתב הש"ך ואין מהך דרב אשי בתר זה השגה על הרמב"ם לשטת הש"ך וכן נלע"ד נכון ואעשה לו עזר כנגדו משמעות הרמב"ם בפי' המשנה שקודם הגזרה לא הי' גירי צדק אבל גרים איקרו כי ז"ל (ברכות סוף פ"ח) ובכאן אפרש לך ענין הכותים העם שהביא סנחרב מכותה והושיבם בערי שומרון והעיד הכתוב בהם את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים (מלכים ב' י"ז) אבל באורך ימים למדו תורה וקבלום על פשוטה והמצות אשר החזיקו בהן הי' מקפידין עליהם וישימו לבם אליהם מאד והוחזקו שהיו מאמינים בדתינו ומייחדים ולא יעבדו ע"א עד אשר חקרו עליהם חכמים ומצאו להם בהר ההוא דמות יונה וידעו שהם עע"א אז החזיקום בחזקת נ"ג לכל דבריהם עכ"ל וכי יעלה על דעת הישראלי מקבלי תורה על פשוטה גירי צדק יקרא או אם באלה המצות יחזיקו ואלה יעזבו גירי אמת יכונם אלא כמ"ש עכ"פ בכלל גרים הם וכמ"ש הרמב"ם מה"ל אסורי ביאה כאשר בארנוהו וכן סיים שם בפירוש המשנה וז"ל וכל מה שתמצא במשנה מן הדברים מענין הכותיים אשר תבין מהם שהכותיים הנכבדים מן הנכרים ופחותים מישראל כו' אבל מעת שחקרו עליהם ומצאו אשר זכרנו המה פחותים מן הנכרים מאד עכ"ל (ועיין בסמוך שטה אחרת).