שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ח׳ סימן ז׳

והנה התוס' ביבמות שם ד"ה ככרות כתבו דהא דחתיכה של לחה"פ לא בטילה בשל חולין שאני לחה"פ דחמיר טפי וראוי להתכבד בו והוא תימא גדולה לפע"ד דלפי שטת התוס' שם ד"ה ד"ה דלכך בחולין לא תעלה דכי יתבטל ראוי' להתכבד משא"כ בטמאה עם הטהורה דאף לאחר שיתבטל לא תהי' ראוי' להתכבד דהא בקדשים איש כאחיו כתיב וכמ"ש בתוס' חולין דף ק' וא"כ בלחה"פ יקשה למה לא תעלה דכעת שהוא לחה"פ לא שייך ראוי להתכבד דהא איש כאחיו כתיב ולאחר שתתבטל שוב אינו רק פרוסה ומהראוי שיתבטל דפרוסה לא מקרי ראוי להתכבד כמ"ש התוס' רק בשביל חשיבות לחה"פ וא"כ ממנ"פ תעלה דכעת היא אינה ראוי' להתכבד מפני שבכהנים ל"ש החזקת טובה ואח"כ שוב יהי' פרוסה ומצאתי בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' צ"ח שכתב לישב דברי התה"ד מקושית הט"ז עליו סי' תרע"ג דלענין חשיבות אזלינן בין בתר שהוא ראוי להתכבד כעת או אחר הביטול וחתיכה טמאה שאני דאינה ראוי' לא כעת ולא אח"כ ובזה דבריו נכונים מאד ומבואר כן בכל דברת התוס' בכמה מקומות בענין זה וברשב"א וריטב"א. אך הפמ"א הביא עוד ראי' מהך דלחה"פ דכתבו התוס' דהוה ראוי להתכבד וע"כ משום חשיבות לחה"פ ולא מחמת סלת נקי' דאל"כ שאר פרוסות של חולין כל שיהי' סלת נקי' יהי' מקרי דבר חשוב ולא מצינו וע"כ משום חשיבות לחה"פ אלמא דכל שהוא חשוב כעת אף דלאחר שיתבטל לא יהי' חשוב אזלינן בתר מעיקרא ודבריו תמוהים דלשטת התוס' כעת לא מקרי ראוי להתכבד דל"ש החזקת טובה ולשטת הרשב"א שכתב דאף שראוי לכהנים כל שאינו ראוי לנשים ועכו"ם רק לזכרי כהנים לא חשיב ראוי' להתכבד וא"כ גם לחה"פ הוא כן וע"כ דברי התוס' צע"ג וע"כ נראה עיקר כפירש"י שבהפסד מועט לא חששו ובהפסד מרובה חששו ועכ"פ דברי הרמב"ם הן תמוהין. אך לפע"ד נראה עפ"י מה שמצאתי דבר נפלא בירושלמי פ"ד דתרומות בסופו דאמרו שם דבלול מעלה ושאינו בלול אינו מעלה וכן הוא בתוספתא דתרומות פ"א דר' יוסי ס"ל דבלול תעלה בשאינו בלול לא תעלה ומעתה לפ"ז בקמח שנתערב שפיר תעלה אף בלחה"פ ולכך פט"ו ממ"א דביאר הרמב"ם בהדיא דמיירי בסאה קמח שנפל שפיר אף בלחה"פ תעלה אבל בשאינו בלול שפיר מחלק בפ"ו מפהמ"ק דאינו עולה בחולין ובלחה"פ טמא עם הטהור שפיר עולה כנלפע"ד דבר חדש בדברי רבינו ודברי הכ"מ הוא תימא וצע"ג. ובזה נלפע"ד לישב הא דאמרו אח"כ רישא בטומאת משקין דרבנן סיפא בשרץ דאורייתא והוא תימא דמ"ש רש"י ותוס' דרבנן ס"ל ג"כ מב"מ לא בטל באיסור תורה הן דברים חדשים ואדרבא שטת התוס' בחולין צ"ט דגם ר"י מודה באיסור דרבנן דמב"מ בטל ובלא"ה הוא תימא במ"ש הרשב"א שם באורך אבל לפמ"ש א"ש דהרי כאן מיירי ע"כ באינו בלול וא"כ יש חילוק בין מקפיד על תערובותן דאז עולה ובין אינו מקפיד על תערובתן וא"כ לכך בדרבנן שפיר עולה דמקפיד על תערובתן דנקדש מטמא ועיין פ"ז מאה"ט ה"ו אבל בדאורייתא אף שמקפיד על תערובתן מ"מ אינו עולה דבטומאה דאורייתא כ"ע מודו דאינו עולה וצ"ע בכ"ז ועיין ירושלמי ספ"ד דתרומות ובתוספתא שם ובפירוש המפרש שנדפס מחדש על התוספתות. אחר זמן מצאתי בפרמ"ג יו"ד סי' ק"א בש"ד ס"ק ע"ו שהרגיש בהך דלחה"פ ונהנתי עד מאד.