שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ח׳ סימן ח׳

והנה בתשובה בחבור כת"י שהחלותי בשנת תר"ג כתבתי בדף קכ"ג במה שהקשה אותי הרב מוהר"י מווילקאטש נ"י בהא דפסח שנתערב בבכור והקשה דכיון דנתערב בבכורות א"כ הו"ל בכורות רובא ולתבטל ברוב וכ"ת בע"ח חשיבי ולא בטלי והא לכשישחטו לא יהי' בע"ח והארכתי שם לישב וכעת ראיתי דל"ק דכל שהוא כעת בע"ח ולא בטל שוב לא יתבטל גם לאחר שחיטה וז"פ לפע"ד. אברא דלפ"ז יקשה מ"פ הש"ס והא קא ממעט באכילת קדשים ופירש"י דבכור נאכל לשני ימים ולילה ופסח רק ללילה ומאי קושיא והא באמת מהראוי להיות בטל ברוב רק דבע"ח חשיבי ולא בטלי. ולפ"ז ניהו דמשם ספק שמא הוא פסח לא בטל היינו להחמיר שלא יתבטל חשיבותו של פסח אבל לאחר שנפסל מתורת פסח דנימא שאסור לאכלו ויפסל משום פסח ויהי' נותר הא ע"ז שייך לומר דיבטל ברוב ונימא דבכור הוא ובכור נאכל לשני ימים ולילה וכעין זה כתבו התוס' בנדה דף מ"ו ד"ה אתי דאף דתרומה אינה בטלה ברוב מה"ת ונאסר הכל לזרים מטעם תערובות התרומה שאינו ניכר אבל להפקיע החלה ולומר שהכל תרומה מכח שנתערב התרומה זה לא אמרינן ע"ש וה"ה כאן ניהו דלענין שיהי' קדושת הפסח עליו במה שהוא פסח מחמרינן ולא בטל ברוב אבל מה שעי"ז נעשה נותר ופסול הא באמת מה"ת בטל ברוב וא"כ למה נמעט באכילה מכח זה והיא קושיא נפלאה. וצ"ל דהמיעוט הוא כמ"ש בתוס' יומא דף כ"ט ד"ה אלא דהמיעוט הוא שהפסח נאכל לזרים ובכור אינו נאכל לזרים וא"כ ע"י הרוב הוא ממעט ושפיר מקשה. ובזה נפתח לי שערי בינה בדברי התוס' שם שהמלמ"ל פ"א מתמידין נתקשה בהם דלמה לא פירשו כמשמעות הפשוט דמותר הפסח דינו דאינו נאכל רק ליום ולילה ובכור נאכל לשני ימים ולפמ"ש א"ש דזה לא מקרי ממעט באכילה דהא בטל ברוב. אברא דלפ"ז צ"ב למה כתבו התוס' דוקא במותר הפסח פירוש זה והא גם אם הוא פסח שייך זאת. אך נראה דבאמת בפסח בלא"ה אינו בטל דהא הו"ל דבר שבמנין דאינו נאכל אלא למנויו ועיין בשו"ת ב"א בחלק יו"ד סי' ל"ג ובכו"פ סי' ק"א ומ"ש בתשובה הנ"ל ולפ"ז במותר הפסח שפיר הי' בטל ברוב דאינו שייך מנין בזה ושאני פסח דאינו נאכל אלא למנויו והוכרחו לאכלו רק בלילה הלז דאל"כ לא יצאו ידי חובת פסח וא"כ ע"כ החזיקו אותו בתורת פסח ודוק היטב. ודרך אגב אומר במה שזקני הח"ץ חידש סי' קנ"א דענין ממעט באכילה שייך במה שאינו אוכל לפסח ביום זבחו והפסח נאכל רק בלילה ולא בעת זביחתו והביא ראי' מדברי הרמב"ן פ' צו על פסוק ביום זבחו יאכל וממחרת שכתב הרמב"ן בשם הת"כ דעיקר המצוה לאכול באותו יום רק אם לא אכלו ביום הראשון מצוה לאכלו אח"כ וא"כ גם זה נחשב ממעט באכילה מה שאינו אוכל אחר שחיטה ולפע"ד נראה דאין ראי' מהרמב"ן דע"כ לא כתב הרמב"ן רק בשלמים דנאכל לשני ימים וביום השני נתקלקל כדאמרו בסנהדרין דף ע' לענין בן סו"מ דבשר שלמים אף דאית בי' משום שמחה מ"מ לא ממשיך כ"כ לכך הזהיר הכתוב שיאכל ביום הזה דבעינן למשחה לגדולה ותדע שלא הזהירה התורה רק בשלמים שנאכל לשני ימים אבל בתודה דנאכל ליום ולילה לא הזהירה התורה שיאכל באותו יום דוקא ע"ש וא"כ מכ"ש שלא נקרא ממעט באכילה מה שאינו אוכל באותו שעה ששוחט סמוך לערב ואדרבא אין הבשר נטעם יפה אם לא מונח במלח איזה שעות אחר שחיטה וז"ב לפע"ד. עוד הי' נ"ל לישב דלכך לא בטיל ברוב משום דשייך לומר סמוך מיעוטא לחזקת זה שנתחייב בפסח וא"כ לא בטל ברוב אך לפ"ז ל"ש ממעט באכילה דבאמת מותר לאכול לשני ימים דל"ש בזה חזקת חיוב דכל שאכל כזית יצא ידי חובת פסח מיהו י"ל דיהי' נאכל שלא למנויו ולפ"ז במותר פסח ל"ש ממעט באכילה ולכך הוצרך התוס' לחדש דממעט באכילה דאינו נאכל לזרים ודו"ק. ובזה יש לישב קושית הכו"פ סי' ק"א גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהן ואף דנודע לאחר שנזרק הדם כיון דאיכא חד דלא עביד פסח ויש להן חזקת חיוב בפסח ל"ש בטול ברוב דסמוך מיעוטא לחזקה יש לומר דתלוי בפלוגתא דהט"ז ומהרשד"ם בנמצא בפרעון מטבע מזויפת או הוה חזקת חיוב וספק בפרעון או דלמא דהוה ספק בחיוב וה"ה כאן דכבר הרוב יצא ידי חובת פסח דאכילה לא מעכבא והספק לענין חיוב פ"ש ודוק. ועיין חוות דעת סי' ק"א מה שהקשה על קודם זריקה דיתבטל ברוב ולפמ"ש י"ל משום דשייך סמוך מיעוטא לחזקת חיוב ודוק. ובזה מיושב גם קושית דו"ז בישועות יעקב סי' ק"א וסי' ק"י דלפמ"ש בבה"ז דהיכא דעשה מצוה במפיל אחד לים מותר לעשות כן ואמרינן הך דנפל הוא האיסור והשאר מותר א"כ גם הא כיון דשורף אחד שגם בנודע קודם זריקה לימא דהותרו כלם ולפמ"ש א"ש דכאן ל"ש לומר דיש רוב דשייך סמוך מיעוטא לחזקה מיהו בלא"ה לא הבינותי דלאיזה מהם נתיר והא הפסח אינו נאכל שלא למנויו וא"כ למי נתיר לאכול ולמי נאסור וע"כ כלן יצאו לבית השריפה וצ"ע על ישוי"ע שאין כאן קושיא כל עיקר. שוב ראיתי בספר לוית חן פ' צו שכתב בפשיטות דלכך מצוה לאכול ביום ראשון כדי שלא תופג טעמו והביא הך דסנהדרין וגם מ"ש מהר"ם אלמשנינו הובא במדרש שמואל על מ"ש באבות שהי' הנס שלא הסריח בשר קודש דהיינו בשר שלמים שמה שהי' משתהה שני ימים תופג טעמו והי' צריך לנס שלא יסרח בשר קודש ובאמת צ"ע דא"כ למה לא קאמר בסנהדרין שם דשאני שלמים שנעשה בו נס אבל בחולין נתקלקל וליכא בו שמחה וצ"ל כיון דלא סמכינן על ניסא ע"כ דהבשר מצד עצמו אינו מתקלקל כ"כ כשהוא כבשר שלמים. אך מ"ש הלוית חן דחטאת שאינו נאכל רק לכהנים דלא טפו בי' אוכליו ולכך לא מקרי חה"ל במח"כ טעה בזה דשם הטעם כמ"ש התוס' והר"ן דכתיב איש כאחיו ע"ש בחולין צ"ט: