שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ח׳ סימן ו׳

והנה הרב החריף מוהר"א אבד"ק סאקאלב הראה לי דברי התוס' בסנהדרין דף פ"א ד"ה הנסקלין שכתבו דהו"ל קבוע וכ"ת לכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש אי אתה רשאי להחמיר עליו וע"ז הקשה דאיך שייך קבוע והא הו"ל קבוע שאינו ניכר. והנה באמת לכאורה מכאן ראי' לדעת הב"ח דגם קבוע שאינו ניכר הו"ל קבוע. והנה הרב הנ"ל תירץ דכיון שהנדון בעצמו יודע הו"ל קבוע הניכר והראתי לו שכן מבואר בכו"פ ופרמ"ג סי' ק"י דכל שיש אחד שיודע אף שאינו לפנינו הו"ל קבוע הניכר ודו"ק. אמנם מה דק"ל במ"ש התוס' דהו"ל קבוע וכמע"מ וספק נפשות להקל ופטור מה"ת דהנה ע"כ ל"ש ספק נפשות להקל רק אם הספק הוא שלא נהרג אותו אבל אם הספק הוא אם נהרג אותו במיתה זו או זו ל"ש ספק נפשות להקל דב"כ וב"כ ימות ואף דיש לדחוק דזו מיתה מנוולות יותר מזו ושייך ברור לו מיתה יפה אבל ספק נפשות ל"ש בזה דעכ"פ הנפש צריך למות אם מיתה זו או זו וצ"ל דמ"מ כיון דאלו הי' נודע שזה לא נתחייב מיתה החמורה אם הי' ממיתין אותו במיתה החמורה הי' חייב עליו א"כ הו"ל ספק נפשות להקל ובזה י"ל הא דתני במשנה זו שנית דאמר ר"ש אלו לא היתה שריפה חמורה והדבר תמוה דמה ענינו לכאן דשייך לגוף המחלוקת אי שריפה חמורה וכבר נשנה בדף מ"ט אבל מה ענינו לכאן ולפמ"ש א"ש דבאמת כאן אין השריפה חמורה מצד עצם המיתה רק שהוא באיכות דהשריפה חמורה שניתנה לב"כ וא"כ אינו מחויב אותו המיתה ושייך ספק נפשות להקל ודו"ק. שוב נזכרתי שהדקדוק בדברי המשנה הקדימני הרב מוהר"ד במשניות דפוס פראג וכבר כתבתי בזה בתשובה אחרת ולפמ"ש א"ש ודו"ק. והנה דברי הרמב"ם פט"ו ממאכלות אסורות הי"ג הן תמוהין במ"ש דפרוסות של לחה"פ שנתערב בפרוסות של חולין עולה באחד ומאה והוא תימא דביבמות דף פ"א אמרו בהדיא דבפרוסה של לחה"פ טהור שנתערב בפרוסה של חולין טהורות דברי הכל לא תעלה וא"כ למה פסק כאן דעולה ואין לומר דכאן מיירי בלחה"פ טמא דא"כ הי' לו לבאר וביותר תימא דבפ"ו מפהמ"ק הלכה כ"ג כ"ד ביאר בהדיא החילוק בין פרוסת לחה"פ טמא שנתערב בטהורות ובין לחה"פ טהור שנתערב בחולין וא"כ במה מיירי כאן ודברי הכ"מ תמוהין ביותר שגם הוא הקשה מפ"ו מפהמ"ק וכתב דמיירי כאן בלחה"פ טמא ומלבד דרבינו סתם כאן אף גם דא"כ למה שנאו כאן אחר שכבר שנאו בפ"ו מפהמ"ק וביותר תימא שתפס פירש"י משום שיהי' הפסד מרובה והפירוש הזה דחו התוס' בזבחים דף ע"ב וגם ביבמות פירשו פירוש אחר ועיין בחידושי רשב"א וריטב"א שם ביבמות וביותר יגדל התימא דא"כ למה הוצרך לחפש מקורו בירושלמי והלא נמצא מקורו ביבמות הנ"ל דבטמא ס"ל לרבנן דתעלה וביותר יגדל התימא דדברי הירושלמי סותר לש"ס דילן דבש"ס דילן ס"ל לר"מ דלא תעלה אף בלחה"פ טמא ומשום דס"ל מב"מ לא בטל ועכ"פ ר' יהודא ס"ל דלא תעלה ובירושלמי ס"ל לר"י דעולה ולפי דברי הכ"מ דהרמב"ם מיירי בלחה"פ טמא א"כ כיון שהוציא מהירושלמי א"כ הירושלמי מיירי בטמא וא"כ דברי רבנן ודברי ר"י סותרים למה שנתבאר בש"ס דילן וצע"ג ועיין בתוספתא דתרומות פ"ה דרבנן ס"ל בין טמאה בין טהורה תעלה ור"י ס"ל לא תעלה וכתבו התוס' ביבמות שם ד"ה דברי הכל דר"י מיירי בנמוחה ור"י ס"ל דמב"מ לא בטל וא"כ עכ"פ מבואר דר"י ס"ל בכ"מ לא תעלה וא"כ דברי הירושלמי תמוהין ואיך אפשר שרבינו סמך על הירושלמי ולפסוק כר"י נגד הש"ס דילן.