וראיתי בפנים מאירות בחידושיו לזבחים דף ע"ד שם דהקשה ג"כ בהך מימרא דחביות דלמה אמרינן בטבעת דאיסורא ברובא איתא וכתב דש"ה דלחומרא אמרינן כן ולא לקולא ובאמת גם הכו"פ סי' ק"ב רצה לחלק כן ודחה זאת דהרי הר"ש אמר דאסורא ברובא איתא אף לקולא וע"כ לפע"ד העיקר כמ"ש ודו"ק. אחר שכתבתי כ"ז מצאתי בשו"ת הרשב"א ח"א סי' שכ"ה שכתב ג"כ דטעמא דחביות הוא משום דאותו שנפתחו מותרין ממ"נ ואותן שנשארו אסורין דלא אמרינן דאסורא ברובא איתא והוא עצמו האריך שם בהך שמעתא דטבעת ע"ז שתלינן דאיסורא ברובא איתא וכפי הנראה חילק כחילוקו של הפר"ח כיון שהכל לפנינו ושאני התם דפירשו ואף דהרשב"א גופא מפרש דמיירי הך דפירש שפירש לפנינו והו"ל כקבוע אפשר דמ"מ כיון דיש שני קביעות לא אזלינן בתר קביעות הלז ויותר מסתבר לתלות בהקביעות הששים שיש בהם רוב וקבוע ובפרט שהוא לחומרא ודוק היטב בכל מ"ש כי מובטחני בעזרת השי"ת שיש לו פנים בהלכה ת"ל:
שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ח׳ סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא שתיתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.