שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ח׳ סימן ד׳

וראיתי בפר"ח ביו"ד סי' ק"ז שהאריך בדברי הר"ש דמתיר בדגים מטעם דתלינן דאיסורא ברובא הוא דאיתא וע"ז תמה דהרי ראית הר"ש היא מהא דאמר רב בטבעת של ע"ז שנתערב' במאה טבעות ופרשו ארבעים למקום אחר אינן אוסרות ששים למקום אחר אוסרות והיינו ע"כ דאמרינן דאיסורא ברובא איתא והרי שם אמרינן בהא דאמר ר"א חביות של תרומה שנפלה במאה חביות פתוחות ונפתחו מאה מהן נוטל ממנו כדי דמיעה ושותה מהן והשאר אסורין עד שנפתחו ולא אמרינן אסורא ברובא איתא והרי תרויהו הלכתא נינהו וכמ"ש הרמב"ם פ"ז מעכו"ם ופט"ו מתרומות לשניהם וקשה אהדדי וע"כ יצא הפר"ח לחלק דודאי כי פרשו מיעוטא מרובא אמרינן כל דפריש מרובא פריש וכל מה שפירש לעיל דהוה היתר והאיסור נשאר בתוך מה שלא פירש אבל אם לא פרשו אלא הם בתוך קביעתן הראשון אזלינן לחומרא ואף אם נפתחו רובם אזלינן לחומרא ותלינן דהאיסור בתוך אותם שלא נפתחו וכמבואר סי' ק"א ס"ז ע"ש הנה אם אמת נכון הדבר כי כן מביא בשם גדולים (אך עדיין יש להקשות) אך לפע"ד עדיין קשה דהרי הט"ז כתב שם דא"ל הטעם משום דהוה קבוע וכמע"מ דמי דז"א דהרי יש לפנינו שני קביעות החלק הנשאר והחלק שנחתך והי' לנו לומר דהוא בחלק שנחתך דהוא הרוב ולפ"ז יקשה מ"פ הש"ס בהס"ד באם פרשה אחת מאי בעי דמ"ש בפירש' אחת מארבעים דאינ' אוסרת משום דאמרינן דאסורא ברובא איתא אחת מששים נמי אמרינן אסורא ברובא איתא ואם איתא הרי כיון ששניהם פרשו ממקום קביעותם ונקבעו במקום אחד והרי הששים נקבעו במקום אחד ומ"ם נקבעו במקום אחד והדרי לקביעות ואף באיסור דרבנן אמרינן אם חזרו ונקבעו במקום אחד דהדרא לקביעותא ואף דהש"ך סי' ק"י ס"ק ל"ז כ' כל דנפרש מהקביעו' הראשון לא הדר לקביעות כבר נחלקו עליו וע' במנחת יעקב ובהגהת דגול מרבבה שהביא ראי' מנזיר דף י"ב דאמרינן הדרא לנחותא אף דלא הוה רק קבוע דרבנן ולפ"ז הי' לו להש"ס להקשות טפי דאדרבא בקביעות הששים הי' לנו לתלות דאסורא ברובא איתא וא"כ כל הארבעים יותרו ואחת מששים ג"כ הי' לו להיות מותר דטפי יש לומר דנשאר בקביעו' הששים דהוא חלק הרוב נגד הקביעות השני דאינו רק ארבעים וביותר תימא על רבינו שמשון בעצמו שכתב הרשב"א בת"ה משמו שאוסר בפרשו מעצמן אפילו המיעוט שפירש והביא ראי' מהא דפרשו ארבעים דפרשו מעצמן משמע ואפ"ה דוקא כשפרשו לתוך התערובות אבל כשפרשו ועומדין בפ"ע הרי אלו אסורין ע"ש והרשב"א מחלק דוקא כשפירשו וראינו שפירש לפנינו מן הקבוע ע"ש ובפר"ח סי' ק"י ס"ק כ"ו האריך בזה וקש' דאמאי לא מותר כשפירשו מעצמן אף בלי תערובות כיון שנפרשו א"כ עשו קביעות שנית וא"כ כל שנעשה כאן שתי קביעות מהראוי יותר לומר דהאיסור הוא בחלק הקביעות שהוא הרוב וכמ"ש הט"ז שם והיא קושיא נפלאה. אמנם באמת אחר העיון מכאן ראי' ברורה למ"ש הש"ך דכל שנתפרד הקביעות הראשון כבר מותר והטעם הוא ברור ופשוט דהרי בבטול ברוב אמרינן דכל שכבר הותר ונהפך האיסור להיות מותר שוב אינו חוזר ונאסר ואף להפוסקים דס"ל דאמרינן חוזר וניעור היינו משום דהו"ל כאלו הוכר האיסור אבל בקביעות הרי אינו רק ספק וכמע"מ א"כ כל שנתפרד הקביעות הרי כבר נתבטל הקביעות ונעש' רוב להיתר ונהפך האיסור להיות היתר א"כ מה בכך דנקבע שנית הא לא נעשה רק ספק וכבר הותר הספק הלז ואיך יחזור ויאסר ול"ד למ"ש בנזיר באשה דהדרא לנחותא דשם בתחלת הפריש' כיון שיש לה דעת מעולם לא נתפרד הקביעו' דדעתה תמיד לחזור לקביעותא והוה כאלו הקביעות לא נתפרד עוד אבל בשאר דברים שאין להם דעת כל שנתפרד הקביעות כבר נתבטלו ברוב אף דנקבעו שנית מה בכך הא הקביעות הראשון נתפרד לגמרי ולא הי' ע"מ שיקבעו שנית וכבר הותר ולא יחזור להיות אסור וז"ב כשמש. שוב ראיתי ברש"י שכתב דלכך לא אמרינן דארבעים כולם מותרות אף בלא תערובות ולתלות דאיסורא ברובא איתא משום דע"ז אינה בטלה ברוב הנה לפי דבריו אין כאן קושיא כלל. וראיתי בכו"פ שהרגיש בדברי רש"י אלו וכתב לישב הא דלא בטל ברוב גבי חביות שנפתחה דבטל ברוב וכתב דלאו דוקא בע"ז וה"ה לכל דברים החשובים דל"מ רוב ודבריו תמוהין מאד לפע"ד דכל שנפתחו ונתבטל חשיבתם וא"כ מהראוי לתלות שבאותן שנתבטלו החשיבות שלהם בזה הוא הרוב ומידי דהוה כמ"ש הט"ז בשני קביעות ובאמת שבלא"ה אין קושיא דכל שקבוע במקומו פשיטא דלא אזלינן בתר הרוב וכמ"ש המהרא"י דיש לומר דמה שנשתנה הוא מן הרוב והמיעוט לא נשתנה מקדמותו. ובזה מיושב היטב גם סתירות המימרות דלכך שם שפירשו הארבעים (והמ"ם) א"כ מה חזית לומר דבזה הוא האיסור ורק משום שזה הוא הרוב ואמרינן דאסורא ברובא איתא משא"כ בחביות שנפתחה טפי יש לתלות דמה שנשתנה הוא מן הרוב כדקי"ל בסי' ק"א ס"ז וכמ"ש המהרא"י וז"ב ופשוט. וגם דברי הפר"ח נראין עיקר כל שהוא במקום קביעות לא תלינן ברוב רק לפמ"ש הט"ז ל"ש לומר כן כיון דגם בזה שנפתח יש קביעות טפי מסתבר למיתלי בהך דהוא הרוב ג"כ וע"כ העיקר כמ"ש המהרא"י והכו"פ דחה דברי הפר"ח דגם הך דפירשו מיירי שפירש לפנינו והוה כמקום קביעתו כמבואר בתוס' ורשב"א אבל אין כאן קושיא דהא לשטת רבינו שמשון בעצמו שהקשה הפר"ח עליו שפיר מתרץ דר"ש בעצמו פירש דפירשו מעצמן מיירי ולא מקרי קביעות ועכ"פ מיושב היטב סתירות המימרות: