שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ח׳ סימן ג׳

עוד יש מקום אתי להאריך ע"פ דברי התוס' בתמורה דף ל' ד"ה ואידך שהקשו דלשקול חד מינייהו ואידך לישתרי ואני אמרתי להקשות דאף למ"ד אין ברירה מ"מ בדרבנן אמרינן ברירה והא הא דבע"ח לא בטלי אינו רק מדרבנן ובדרבנן אמרינן ברירה וצ"ל כמ"ש התוס' דכל דבר שהוברר איסור מתחלתו ואח"כ נתערב בהיתר ל"ש ברירה וביאור דברי התוס' הארכתי במק"א ולפ"ז בחטאות המתות דיש ספק אם זה הוה חטאת המתות דעל אחד יש ספק מתחלתו אם הוה בכלל חטאת מתות שוב מהראוי לומר ברירה ויש להאריך בזה ואכ"מ. והנה בס' כו"פ סי' ק' הקשה על הגהת ש"ד דס"ל דאם נתנבלה בשחיטה הו"ל ברי' אם כן הך דשור הנסקל וחטאות המתות ולא הי' לו שעת הכשר והו"ל ברי' וכמ"ש הב"ח הטעם דכל שנתנבלה בשחיטה לא יצאתה מחזקת אמ"ה דהו"ל ברי' ע"ש ולפע"ד נראה דהנה באמת דברי הגהת ש"ד הם תמוהים דמ"ש הב"ח דיצא לו מהא דאמר רב אכל צפור טהור בחיי' בכ"ש ובמותה בכזית ופרש"י הטעם דבמותה לא מקרי ברי' דבעי כזית דאכילה כתיב בי' ואם כן כל שנתנבלה בשחיטה דין אמה"ח יש לו דרבי' קרא דאאבר קפיד הוא תמוה מאד לפע"ד דגם אמה"ח בעי כזית ושם מקשה על רב דאמר אמה"ח בעי כזית מהא דאמר צפור טהורה בכ"ש ומשני דמשהו בשר גידין ועצמות והרי בהדיא דאף דאכילה כתיב בי' ובעי כזית בבשר גידין ועצמות מ"מ הוה ברי' וא"כ אין מקום לדבריו גם מה שהבין בדברי רש"י דמש"ה לא מקרי נבלה ברי' דאכיל' כתיב בי' והוא תמוה דשם לא מוזכר כלל מדין ברי' דלא בטלה רק אם לקי בכזית או לקי בכ"ש ואף דבאמת בברי' לוקה בכ"ש וכדאמרו בדף צ"ז בהדיא לענין גיד הנשה אבל מה ענינהו לך דברי' לא בטילה דזה אינו רק מדרבנן ואם יאמר הב"ח דאסמכי' לדין ברי' דלוקה בכ"ש אמת הדבר שאסמכי' ע"ז אבל לא תלוי במה דכתב בי' לשון אכיל' דהרי גם אבמה"ח כתב בי' אכיל' ואפ"ה סגי במשהו בשר גידין ועצמות והיינו דשם אבר אינו רק בבשר גידין ועצמות וזה דכתב רש"י בדף ק"ב דאבמה"ח אאבר קפיד רחמנא. אמנם גוף דברי הגהת ש"ד הוא לפע"ד בפשיטות דאם נימא דמחזיקין מאיסור לאיסור א"כ כל שנתנבלה בשחיט' ולא מקרי שחיט' א"כ מחזיקין מאיסור לאיסור ומקרי שם אבמה"ח ע"ז לענין דיהי' מקרי ברי' שלא יתבטל דעוד לא נפיק מתורת אבמה"ח ואף דלא ילקה משום אבמה"ח כיון דנתנבלה בשחיט' מ"מ מנ"ל להחמיר בזה וקראו לה דין ברי' כיון דעודנה לא יצאת מחזקת אמה"ח שהרי נתנבלה בשחיט'. ובזה מיושב היטב קושית הב"ח שם מהא דכתב בהגהת ש"ד במעשה דשחטו תרנגולים הרבה ומצאו הסכין פגום והתיר ר"ת מטעם דלא הוה חה"ל וקש' דהא הו"ל ברי' ולפמ"ש א"ש דכיון דאמרו סכין אתרעי בהמה לא אתרעי ור"ח מכשיר כל שיש לתלות במפרקת ואינו רק חומרא מה שמחמירין בזה ובזה כבר הבהמה יצאתה מחזקת אבמה"ח בעצמותו וז"ב: ויתכן יותר עפמ"ש בכמה מקומות דהא דאמר ר"א בהמ' בחזקת איסור אבמה"ח עומדת עד שיודע לך במה נשחטה דבעינן ידיעה ודאית ואף רובא לא מועיל אם לא נראה שחוט לפנינו כמ"ש הרמב"ן הובא בתורת הבית להרשב"א בית א' לסייע להגאונים דמש"ה צריכין לבדוק אחריו ולא מועיל הרוב ומעתה לכך כל שנתנבל' בשחיט' בחזקת אבמה"ח עומדת וחז"ל כעין דאורייתא תקנו ומעתה כל שחוט לפנינו כהוגן ורק דסכין פגום דאמרינן בהדיא דסכין אתרעי בהמה לא אתרעי ולכך לא מקרי ברי' ודברי הגהת ש"ד נכונים. ומעתה ל"ק קושית הכרו"פ דחטאות המתות או שור הנסקל ל"ש לומר דהוה אבמה"ח דהרי לא נשחט כלל דז"א דהרי מתה לפני' ואינו בתורת שחיט' כלל והאיסור הוא משום דבר אחר ובכה"ג לא מקרי אבמה"ח וגם לפמ"ש הר"ן וכן קי"ל דבעינן שיהי' איסורו מגופו משא"כ כשאיסור אחר גרם לו כמו נתנבל' ולפ"ז זה שחידש הגהת ש"ד דכל שנתנבל' בשחיט' הוי איסורו מגופן דעדיין לא יצאת מחזקת אבמה"ח ומעתה בשור הנסקל איסורו מחמת דבר אחר גרם לו ובכה"ג ל"ש לקראו ברי'. ושוב ראיתי בר"ן גופא סוף פ' ג"ה שכתב בהדיא דבעינן שיהי' איסורו מגופו ממה דפריך הש"ס בזבחים כאן ולבטלו ברובא ולא מקרי ברי' כיון שאין איסורו מחמת עצמו ונהניתי עד מאד דז"ב שלזה כוון הגהת ש"ד דמקרי ברי' כשנתנבל' בשחיט' כיון שאיסורו מחמת עצמו ושלא הי' לו שחיט'. ובזה יש לישב ג"כ קושית הב"ח הנ"ל דבסכין פגום כיון שאין האיסור משום הבהמ' רק בשביל הסכין ואלו הי' הסכין כשר הי' הבהמ' כשרה זה לא מקרי איסורו מגופו דסכין אתרעי בהמ' לא אתרעי וז"ב כשמש.