שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ח׳ סימן ב׳

אשר שאל בהא דאמרו כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות ימותו ואמאי והא חטאות המתות הם אותן חמש חטאות שמתות כמ"ש רש"י שם והרי בתמורה בדף י"ד דיש אחד בהם שהוא ספק אם מתה וא"כ לשטת ר"ת בספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות מקרי ס"ס וא"כ כאן דבחטאות המתות יש אחת דרעי' ולר"נ ד' לרעי' כדאמרו בתמורה שם וא"כ אמאי ימותו כלן הא הו"ל ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות. והשבתי במושכל ראשון דהיכא דאין הספיקות שוות כ"ע מודה דלא מקרי ס"ס וע"כ לא אמר ר"ת רק שם דהוה ספק בגוף אם הוא טריפה או לא אם נולד ביו"ט או בחול ואח"כ נתערב באחרות דהשני ספיקות שוות דדלמא אינו טריפה או שזה לא הוא מן הספק והשתי ספיקות שוות אבל כאן הספק א' הוא אם רועה או מתה ונמצא כשאנו מסופקים הספק א' בודאי מתה בזה עשו הל"מ ולכך חמש חטאות מתות דלא ידענו מנו ולזה ודאי דנעשה הספק כודאי ואח"כ אם נתערב הספק הוה שמא מותר לגמרי וא"כ אין הספיקות שוות ולא מצרפינן לס"ס דהספק הא' כמאן דליתא ולפמ"ש הט"ז סי' ק"י סקי"ב ג"כ ל"ק ע"ש. אמנם אי קשיא הא קשיא דהא בהל"מ לשטת הרמב"ם ספיקו להקל ועיין בב"י יו"ד סי' רצ"ד וכאן הוה ספק הל"מ דמתה או רועה וא"כ בספקו לא נעשה כודאי איסור ושפיר מקרי ס"ס אף לשטת הר"י דכל הטעם דספק בגוף לא מקרי ס"ס משום דספק הראשון נעשה כודאי איסור דספיקא דאורייתא לחומרא משא"כ ספק הל"מ דהוא להקל וצ"ע כעת. אמנם נראה דהרי התוס' בדף ע"ב שם ד"ה אלא כתבו דחטאות המתות מיירי גם בעוף וא"כ בעוף ל"ש רעי' כלל דהא אין לו פדיון ול"ש רעי' וכמ"ש ברש"י זבחים דף ע"ב ע"ש ועיין שעה"מ פ"ד מפהמ"ק ה"א שכ"כ בהדיא דבעוף ל"ש רעי' כיון דאין לו פדיון ומכאן ראי' לדבריו גם מדברי התוס' אלו ראי' דגם בעוף שייך חטאת מתות והשעה"מ האריך שם בענין זה. והנה בהא דהקשה הש"ס ולבטלו ברובא לכאורה קשה כיון דכל הזבחים קודם זריקה אסור להנות בהם ומועלים בהם אף בשלמים איכא איסור תורה ונתערב בהם חטאות מתות א"כ הו"ל איסור שנתערב באיסור וכבר כתב הר"ן בנדרים דף כ"ט דאיסור באיסור מקרי מב"מ ולא בטל אף לרבנן דפליגי אר"י וצ"ל כיון דלהזבחים יש תקנה ברעי' א"כ לא מקרי מב"מ שלחטאות המתות אין תקנה כלל וכן לשור הנסקל משא"כ לקדשים יש לו תקנה ברעי' וא"א לבטל להיות כמבטל ודו"ק. אמנם אי קשיא הא קשיא מאי פריך ולבטל ברובא הא בזבחים דף ע"ח אמרו דלענין קדשים אמרינן דמשערין מב"מ כמו שהי' מין בשא"מ וא"כ איך אמר הכא דבטל ברובא ועיין תוס' שם ד"ה הא דרבי' דמבואר שם בהדיא דבקדשים גם במב"מ משערין כאלו א"מ וצ"ל כמ"ש התוס' שם דדוקא גבי יין וחלב דלא הוה מב"מ גמור הוא דס"ל לר"י רואין אבל במב"מ גמור לית לי' לר"י רואין וכאן דהוה מב"מ גמור ל"ש רואין וה"ה לרבנן דפליגי על ר"י ס"ל דמב"מ גמור ודאי בטל ברוב והן נסתר מחמתו דברי הכרו"פ סוף סי' צ"ח שהשתמש ג"כ בסברא זו דבקדשים לא אמרינן רואין ובאמת שהסוגיא עמוקה שם וצ"ע היטב אם קי"ל כן לפי המסקנא במב"מ גמור בין לר"י ובין לרבנן. ובזה יש לישב קושית הכרו"פ סי' ק"י שהקשה בדברת התוס' דהקשו דאיך יבטול ברובא והא הוה חה"ל ודבר שבמנין וע"ז הקשה דהא קי"ל דאם נשרף הבשר ולא נשאר רק החלב והאימורין יזרוק הדם והרי החלב והאימורין אינו מקרי חה"ל וא"כ זה בטל ברוב וכיון שכן הוה כנשאר החלב שיזרוק הדם ואמאי ימותו כולם ומזה הביא ראי' לדעת הט"ז שם סק"ה דכל שנשאר חה"ל אף זה שנחתך ואינו ראוי להתכבד דלא בטל ע"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת צ"ב דברי הט"ז דהרי הך דחה"ל שישנו וזה שנחתך ואינו ראוי להתכבד לכאורה דמי למ"ש הרשב"א דאם יש מב"מ וא"מ ונשפך רואין שא"מ כאלו אינו ומינו רבה עליו ומבטלו וה"ה בזה הא לא גרע חה"ל מאלו הי' א"מ דלא בטל עד ששים ובזה לא בטל כלל אבל מהראוי להיות המינו רבה עליו ומבטלו ורואין את שא"מ כאלו אינו ואף להמהרש"ל דחולק על הרשב"א הנה מלבד דהט"ז בעצמו בסי' צ"ח ישב דברי הרשב"א אבל אף להמהרש"ל בכה"ג מודה דכל חילו של המהרש"ל דעכ"פ נשאר טעם והיאך שייך לומר רואין כאלו אינו אבל כאן הא החה"ל לא בטל אף באלף וא"כ בכה"ג שאין כאן נ"ט פשיטא דמהראוי לומר דרואין כאלו אינו ואף להש"ך שם עכ"פ אותו חתיכה שאינו ראוי להתכבד בודאי מהראוי שתהי' מותרת וע"כ דברי הט"ז נדחין כאשר באמת חלקו עליו הגאונים האדירים בשו"ת גאוני בתראי ועפר"ח וכו"פ שם אבל כ"ז בחולין משא"כ בקדשים דאמרינן רואין המינו כאלו א"מ ניהו דמב"מ גמור לא אמרו כן אבל שיבטל מה שאינו ראוי להתכבד מב"מ ויהי' כאלו נשרף החה"ל זה בודאי לא אמרינן בקדשים והו"ל כאלו יש מב"מ וא"מ ובכה"ג גם הרשב"א מודה דלא אמרינן דהמינו רבה עליו בקדשים ודוק היטב כי הוא הערה חדשה. והנה בהא דפריך הש"ס ונכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא קפריש לכאורה קשה דהא הוה כמבטל איסור לכתחלה ומ"ש רבים מהאחרונים כיון דהשנים האחרונים אסורים ומטעם דאיסורא ברובא איתא א"כ לא הוה כמבטל איסור דהוא אינו מבטל רק שלא יהי' מקרי קבוע אבל האיסור ממילא נשאר שם ובטל ועפר"מ וכו"פ סי' ק"י עדיין צ"ב דהרי נוכל להוסיף על האיסור בכוונה כמבואר בסי' צ"ט ואף באיסור דרבנן א"כ כאן דכל דהוה קבוע הו"ל כמע"מ וכשנכבשינהו דניידי יתהוה רוב הו"ל כמוסיף על האיסור ומבטל וצ"ל דמזה באמת ראי' דכל שהפרישו בכוונה אסור ורק במפרישו שלא בכוונה מותר או בנפרש ממילא וא"כ ל"ש מבטל איסור ובאמת גם אם נימא דבכה"ג לא מקרי מבטל איסור ועכ"פ האיסור כבר ישנו רק שנעשה קבוע דרבנן והוא אינו רק מבטל להך קביעות עדיין יש מקום לומר דאם הי' נקבע שנית האיסור הי' מקרי קבוע א"כ עדיין ישנו במציאות שיקבע האיסור בכה"ג ל"ש ביטול ברוב. ובזה הנה מקום לחלוקו של הגאון מוה' שכנא חותן אא"ז הרמ"א ז"ל והרמ"א קבעו להלכה בין ניידי כלם ובין ניידי מקצתן והט"ז והש"ך תמהו מנ"ל לחילוק זה ולפמ"ש א"ש דכל דניידי כלם באמת כל דבטל הקביעות לגמרי פשיטא דלא אמרינן דהדרא לקביעות לגמרי כמ"ש הרשב"א דכל שנתפרד הקביעות נתפרד לגמרי משא"כ כשנשאר קצת מהקביעות במקומו וז"ב ועכ"פ ע"ש בטעם הסוברים דדוקא פירש ממילא מועיל הוא מטעם דהו"ל כמרבה על האיסור זה נכון בסברא ודוק. ובזה מיושב מה שהקשו כלם מאו"ב דדעת הטור וש"ע בסי' ט"ז דאמרינן נכבשינהו וניידי ומשמע דאף במזיד מותר וסותר למ"ש בסי' ק"י ולפמ"ש א"ש דהרי כבר נודע מ"ש הט"ז סי' תנ"ז וסי' תרל"א באו"ח דמבטל איסור טרם שנאסר לא חשוב כמבטל איסור ולכך בסכך קודם הסכות ל"ש מבטל איסור ולפ"ז באו"ב שמבטלו קודם ששחטו וליכא עדיין איסור של או"ב וא"כ מותר אף לבטל בידים. והנה מקום אתי לומר דבר חדש דכיון דאסור לכבוש בידים ומשום מבטל איסור או כמ"ש הפוסקים דשייך גזירה שמא יקח מן הקבוע ולפ"ז אף ס"ס ל"מ אף לשטת ר"ת דס"ל דספק אחד בגוף וספק אחד בהתערובות מועיל כאן לא יועיל דהרי בדבר שיל"מ ל"מ ס"ס כמבואר בסי' ק"י וא"כ כיון דבאמת יש לו מן התורה תקנה לכבוש האיסור ולהניד אותו ניהו דמדרבנן אסור לא אלים גזירת חז"ל שלא יהי' מקרי דשיל"מ וכמ"ש הר"ן פ"ב דפסחים לענין דשיל"מ בחמץ דאף דמדרבנן אסור לאחר פסח לא מועיל להקל עי"ז וה"ה בזה. ובזה היה מקום לומר ע"ד הפלפול לישב דברי הטור סי' נ"ז שכתב לענין ספק דרוסה שהתיר בס' המצות משום ס"ס ע"ז כתב הטור ונראה דיש תקנה אף לודאי דרוסה ע"י דנכבשינהו דניידי ותמה הב"י וכל האחרונים המה ראו כן תמהו דהא אסור לכבוש בידים וכמ"ש בסי' ק"י ולפמ"ש י"ל דאדרבא בזה חולק על הסמ"ג כיון דיש לו תקנה ע"י דנכבשינהו שוב הו"ל דשיל"מ ולא מועיל ס"ס ושוב אסור לכבוש מדרבנן ודשיל"מ מקרי כיון דמה"ת אית לי' תקנה ודוק היטב. והנה הרמב"ם פ"ו מפהמ"ק הלכא א' כתב דזבחים שנתערבו בהם חטאות המתות ושור הנסקל ימותו כלם ואם הקריב הורצה שאין בע"ח נדחין והנה משמע דאף בנראה ונדחה דהזבחים כבר נראו ונדחו כאשר נתערב בהם האסורים האלו אפ"ה אמרינן דאין בע"ח נדחים ובאמת מדבריו פט"ו מפהמ"ק משמע דוקא בדיחוי מעיקרא הוא דאין בע"ח נדחה. ולפע"ד נראה בזה דהנה לכאורה הי' מקום לומר דזה לא מקרי נדחה כלל כיון דהכשרים לא נדחו בעצם רק שנתערב בהם איזה פסול ולא מקרי נדחה אך י"ל דכיון דעכ"פ כל שנתערב בהם איזה איסור ואמרינן דבע"ח חשיבי ולא בטילי וכל אחד דחוששין שמא הוא הוא האיסור הרי כל אחד נדחי' ולפ"ז זהו כשהוא בע"ח שפיר אמרינן דימותו ולא ישחטו ולא יקרבו דהו"ל נראה ונדחה אבל כל שנקרבו הרי בשחוטין בשוגג בטל החשיבות וא"כ עכ"פ כל שנקרבו בלי כוונה לאיסור שוב לא נראה ונדחה כלל דהרי אמרינן על כל אחד דזה לאו איסור כלל וכל אחד הוא של היתר וז"ב מאד בטעמו של רבינו והא דאמרו בדף ע"ג דאתיא כמ"ד בע"ח אין נדחין היינו דאם היו נדחין בעודם בחיים שוב הי' מקרי נראה ונדחה אבל כיון דבע"ח אין נדחין א"כ כ"ז שחיים לא נדחו רק משום דבע"ח חשיבי ואמרינן דדלמא הוא האיסור והרי האיסור נדחה מעיקרו וא"כ כל שנקרב אח"כ ואזל החשיבות שוב לא מקרי נרא' ונדחה כלל וז"ב כשמש. אברא דלפ"ז יקשה בהא דפריך על רב דאמר דאמרינן דאיסורא נפל ופריך הש"ס אמאי ימותו כלם ונימא הך דאיסורא מת ומאי קושיא הא כיון דמה דתלינן דהיינו הך דנפל הוא משום דעל כל אחד יש לומר שמא לא זהו האיסור ולכך שנים שנים אסור ושנים האחרונים הם אסורים ולפ"ז שוב הו"ל נרא' ונדחה כיון דאמרינן דאסורא ברובא הוא וא"כ שוב הו"ל נרא' ונדחה וצ"ל דלהס"ד לא ידענו דר"א אוסר שנים להקריב והוה ס"ל דתלינן בזה שנפל איסורא נפל לגמרי והותרו האחרים לגמרי ולא מקרי נדחה כלל דזה שנשאר הי' בהיתרו הראשון לגמרי ושפיר תקשה. ומעתה י"ל דלפי המסקנא דאנא תרתי קאמינא שוב אין התחלה לקושיא כיון דהו"ל נרא' ונדחה ומ"ש בצ"ק דכל שבידו להקריב אחד מהם אף בנרא' ונדחה נמי כשר באמת דבריו תמוהים דבנראה ל"מ בידו ועיין בחק נתן למהר"נ אוראל הספרדי. אמנם לפמ"ש א"ש דלהס"ד באמת הוה ס"ל דכל שמת אחד תלינן דמית זה לבד דהאיסור מת ושוב ל"ש לומר בע"ח נדחין אבל לפי המסקנא דלא בשביל זה אנו מתירין רק מתירין שנים שנים משום דאחד מהם בודאי לאו איסור הוא ושוב הו"ל נרא' ונדחה דאסור. ובזה מיושבים היטב דברי הרמב"ם דפסק בכל הזבחים שנתערבו בהן חטאות מתות דימותו כלן ותמהו כלם דהא קי"ל כרב ולרב קשיא מתניתין דהוא ס"ל כר"א ולפמ"ש א"ש דשאני קדשים דהו"ל נרא' ונדחה. ובזה מיושב היטב קושית המנחת יעקב בכלל מ"ג דהאיך משני דתרתי תרתי קאמינא ופירש"י דיקרבו שני ראשים כאחד וע"ז הקשה דא"כ צריך לשחוט שני ראשים כאחד והרי בזבחים אסור לשחוט שני ראשים כאחד דתזבחוהו כתיב וכל ששחט אחד אחד שוב הו"ל פסול וחולין בעזרה ולפמ"ש א"ש דבאמת כל הפסול הוא בשביל דבע"ח אינם בטלים וכל ששחטו אחד אחד נתבטל חשיבותן ושוב ראוי לבא בעזרה דהרי נתבטל חד בתרי ונעשה כלו היתר והא דימותו כלן הוא בשביל כיון דבעודן חיים לא בטלו שוב הו"ל נראה ונדחה אבל ר"א דס"ל דתלינן דהך דאיסורא מית שוב לא הוה נדחה כל שנשחט אחד מהם ועדיין צ"ע בזה דא"כ באברים באברים אמאי לא יקרבו ואולי שם כיון דשחטן נדחין שוב אסור בקדשים וצ"ע בכ"ז. עוד הי' נראה דהנה הבה"ז הביא דברי הר"י קורקיס דימותו ל"ד לנפלה דשם נפלה מעצמה משא"כ כאן דהמיתה בידים ותמה הבה"ז דגם ימותו היינו מעצמן ואף אם ימית בידים כיון דעושה כן בשביל מצוה שלא יהי' מכשול לקדשי' הו"ל כנפלה בשוגג ע"ש וצ"ב בדבריו דכיון דגם בהריגת בהמה אסור להרוג מספק כמבואר ברמב"ם פ"ט ממלכים גבי הבא על הבהמה דכתב הכ"מ דמשום ספק אין להרוג אותה וא"כ איך מחשב למצוה זה שממיתה בידים הא גם בהמה אסור להרוג מספק וצ"ל כיון דתלינן דהך דאיסורא מית א"כ שוב עכ"פ כל שבאמת הך דאיסור צריך להמית ובסנהדרין נחלקו אם הך דימות היינו בידים או שממתינים עד שמת ועכ"פ כיון די"ל דאיסור הוא שמת שוב מקרי מצוה והל"ל כנפלה בשוגג וז"ב ולפ"ז נראה לפי שיטת רבינו דלא התיר ר"א אלא שנים שנים היינו שצריך להמית שנים לפרסם מלתא דלא כשטת רש"י והפוסקים לפ"ז להמית בידים שנים שאחד בודאי אינו חייב מיתה זה ודאי אינו מצוה דלמה נהרוג הנקי בחנם והתורה חסה על נפש בהמה ג"כ ושוב שפיר אמרינן דימותו כלם דכיון דאסיקנא דאנא תרתי תרתי קאמינא שוב ל"א הך דממית שנים מהם להיות מחשב כנפל לים וכמו שכתב הר"י קורקס וע"כ דברי הרמב"ם נכונים דימותו כולם וז"ב ודו"ק.