שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ז׳ סימן ו׳

והנה גוף דברי רבינו שכתב דלא תבטל חלוקתן מכמות שהי' לכאורה תמוה דמנ"ל זאת ולפע"ד נראה ראי' לזה דלכאורה קשה בהא דאמר דלא משכחת לה דמייתי בכורים והא משכחת לה כגון שהתנה ע"מ שלא תחזור ביובל דאז לא הוה ק"פ בלבד והוה קה"ג וצ"ל דהוה מתנה ע"מ שכתוב בתורה כמו במתנה ע"מ שלא תשמיטנו בשביעית. אמנם עדיין קשה דהרי דעת המלמ"ל פ"ו מאשות הלכה יו"ד בסופו לחלוק על המהר"א ששון ודעת המלמ"ל דכל דהוה כולל דבר איסור וממון ביחד דמגו דחל על ממון חל נמי על האיסור ע"ש ולפ"ז הא ביובל יש ממון ואיסור ביחד דהא מצד מצות יובל די בחזרה בשנת היובל בעצמו ומצד ממון נתבטל החלוקה מכל וכל וא"כ ע"ז יכולים להתנות שתתבטל מכל וכל החלוקה וחל ג"כ על מצות החזרה ביובל וצ"ל דחלוקתן לא נתבטלה ואין נ"מ רק לענין מצות החזרה ביובל לבד ושוב הו"ל מתנה עמ"ש בתורה וא"כ מכאן ראי' ברורה לרבינו. אך לכאורה י"ל דכאן ל"ש מתנה עמ"ש בתורה דהא לא ידע דקא עוקר אך גם להיפך יש לומר דכאן אף בדבר שבממון תנאו בטל דשייך מי ידע דקא מחיל דהא ספק הוא דלמא שלו ובלא"ה נראה לפמ"ש התוס' בכתובות דף ק' גבי בית חוני' דהיכא דסבר דמצוה קא עביד ל"ש מתכוין לעקור א"כ גם כאן הא מצוה קא עבדי דנתכונו שיביאו בכורים. שוב נזכרתי שהנמוק"י פ' הזהב כתב דל"מ תנאי ביובל שאין הארץ שלו כי לי הארץ כתיב והובא במלמ"ל פי"א משמיטה הי"א א"כ ל"ש מתנה ע"מ שכתוב בתורה ביובל וז"ב ודו"ק.