שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ז׳ סימן י״א

והנה בגוף דברי הט"ז שחידש דלענין אחר לא אמרינן דאחים הוה כלקוחות ושומא הדרא לעולם לכאורה מצאתי ראי' ברורה לדבריו דהרי בשו"ת תרומת הדשן סי' של"ט הקשה בהא דאמרו בפסחים דף ל"א אי אמרת בשלמא למפרע הוא גובה אמטי להכי הוא חוזר וגובה אותה מהן דכמאן דגבו מחיים דאבוהון דמי וע"ז הקשה דמה מועיל הא דלמפרע הוא גובה הא כיון דשומא הדרא א"כ ביד הלוה הראשון לפדותה לא חשוב כגבוי עדן ביד הראשון ולמה לא יהי' נחשב כמטלטלי דיתמי וע"כ הוכיח מזה דכל שכבר גובה בידו והושיב בה דיורין וכדומה אף שבידו לפדותו נחשב כגבוי כבר אף דשומא הדרא ולכאורה דבריו תמוהים דכל דלמפרע גובה הוה כאלו גבה אביהם והוריש ליתומים הקרקע כדאמרו כמאן דגבי מחיים דאביהן דמי וא"כ שוב שומא לא הדרא דהרי במת והוריש אינו חוזר ואף למאן דס"ל דהוריש חוזר היינו ביורש אחד אבל ביורשים הרבה וכבר חלקו ביניהם הוה כלוקח ואינו חוזר וא"כ שם מיירי ביורשים רבים וכבר חלקו ושומא אינה חוזרת וע"כ כמ"ש הט"ז דלגבי אחר לא מקרי לוקחין. אמנם ז"א דבלא"ה נכון דאכתי קשה מאי פקחותי' של שמעון והא לא יחלקו ביניהם ויהי' של כל היורשים ולא יוכל לחזור ולגבות מהם ושפיר הקשה לאותו דעה אברא דאכתי קשה הא שטת הרמב"ם ודעימי' דזבנה אורתה דהיינו שמת והוריש לבניו ע"כ ל"ש שומא הדרא וא"כ לשעה זו שוב אין ראית התה"ד ראי'. אך נראה דכוונת התה"ד דכל הטעם דיורש אינו חייב להחזיר הוא מטעם דבשלמא המלוה שלוקח בעד חוב ושייך ועשית הישר והטוב אבל הם אדעתא דארעא נחיתי דהיינו יורש הוא לא לקח בעד חוב רק שממילא נפל לו בירושה וא"כ ל"ש בזה שומא הדרא דמה לו במעות הוא חפץ ליקח פירות ולפ"ז זה שכבר לקחו האב והוריש לבנו אבל כאן דהיתומים גבו בחובת אביהם א"כ הם כמו האב שהרי גם הם לקחו בעד חוב וירשו החוב מאביהם א"כ ל"ש בזה אדעתא דארעא נחית וז"ב בקושית התה"ד. ובזה נלפע"ד להבין סברת התה"ד דלכך חידש התה"ד דכל שנכנס בה לשומרה ולהשביחה ה"ה כגבוי ולפ"ז כיון דאמרינן למפרע הוא גובה והטעם דאמרי' דאגלאי מלתא למפרע דזה ראוי לו בעד חובו א"כ מה בכך שהאב לא גבה מ"מ כיון דהוה כגבה למפרע שוב ל"ש שומא הדרא דהא כבר נחשב כגבוי. ובזה מיושב מה שהקשה בספר שערי משפט סי' קמ"א סי"ג על דברת התה"ד דאכתי כיון דלא גבה האב בחיים חיותו ואף לאביי לא אכיל פירי עד דכתבי לי' אדרכתא וא"כ הוה עדיין כמטלטלי ביד האב ולמה יגבו מיד היתומים וכן הקשה למה מועיל שעבוד' דר"נ הא מ"מ הוה כמטלטלי ביד האב דמה מועיל שעבודא דר"נ הא במטלטלי ל"ש שיעבודא דר"נ וכמ"ש המהרש"א בתוס' שם וא"כ כאן חשוב כאלו הי' מטלטלי ולפמ"ש א"ש דכל דלמפרע הוא גובה א"כ עכ"פ לאחר שגבו היתומים וכן בשביל שיעבודא דר"נ דהוה כאלו גבה האב ניהו דהי' יכול לחזור אבל כל שגבו היתומים כיון דחשוב כגבוי שוב ל"ש שומא הדרא בזה דהא ביורש לא אמרינן שומא הדרא ול"ש לומר כמ"ש למעלה דלא נחת אדעתא דארעא דז"א דכיון דלמפרע גבי א"כ חשוב כאלו נכנס האב לעבדה ולשמרה ובכה"ג הי' חשוב כגבוי והוה מקרקעי א"כ אף שלא גבה האב כל שגבו הם חשוב עכ"פ כאלו נחת על קרקע כלום אינו כמלוה דגבו דהא למפרע גבו וכל שהי' נכנס למפרע בהשדה לא נחשב כמטלטלי וה"ה בזה עכ"פ על דעת קרקע נכנסו ודו"ק כי אין הקולמוס יכול להאריך יותר והמעיין ימצא כי נכון הוא.