שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ס״ג סימן ח׳

ובגוף הדין שנסתפק אא"ז בעל שער אפרים נלפע"ד דהדבר מבואר בהדיא בסי' קכ"ב בחו"מ ס"א שאם מעמיד לו ערב בעד הרשאה שצריך לדון עמו ואף שלא נעשה שלוחו שזכין לאדם שלא בפניו וע"ש בסמ"ע וש"ך סי' קכ"ג שם ס"ק ט"ו ודוק היטב ותמצא שמבואר דיכול לזכות אף שחוב לזה. והנה לכאורה קשה לי בהא דאמרו בריש המקבל הבא לי גיטך ואשתך אמרה התקבל לי גיטי דאמר ר"נ דאינה מגורשת אף שיגיע גט לידה והקשה הש"ס ש"מ אדיבורא דידי' קסמך דאי אדיבורא דידה קסמך תהיה מגורשת משעה שהגיע גט לידה וקשה לי לפי דברי השער אפרים הרי עקר שליחותו שהרי אם הי' יודע הבעל שהיא אמרה הבא לי גטי היה יכול לחזור בו והרי קי"ל דגט אשה חוב הוא לה שנתרצית אף כבר מ"מ חוב הוא לה כל שחוזרת בה ואם כן כשאמר שאמרה לי התקבל רצה לעשות לה שליח שלא מדעתה שלא יוכל הבעל לחזור ואם כן חב לה וגם לו אפשר דחב ועיין בתוס' ב"מ פ' האומנים דף ע"ו ואם כן ל"ש שליחות בכה"ג כל דחב לאחרים וצ"ל דמזה ראיה למ"ש הפני יהושע בפ' המקבל שם דדוקא כשלא היה רק גילוי דעת היא דיכולה לחזור לא כשאמרה בפירוש וכאן אמרה בפירוש. עוד קשה לי דעכ"פ יוכל הבעל להוציא לעז על הגט ולאמר דאלו היה יודע שהאשה אמרה הבא לי גטי היה חוזר בו והוא סבור דאמרה התקבל ולכך לא חזר בו ולכך מהראוי שלא תהיה מגורשת ועיין בגיטין דף מ"ו גבי מוציא אשתו משום ש"ר ואף דלא היה ת"כ יכול להוציא לעז וה"ה כאן ויש לדחות דכאן לא גלה דעתו כלל דרצה לחזור לכך לא יוכל להוציא לעז וגם כיון דעכ"פ גרש והרי גרושה לפניך מה שלא היה יכול לחזור בו זה אינו ביטול להגט וז"ב ודוק. ועיין מח"א הלכות שלוחין סי' ד' שהקשה בהא דאמרו גיטין דף ס"ג דא"ל להוי לי בידך ואיבעיא להו אי מהני אף דלא חזרה שליחות אצל הבעל וע"ז הקשה דת"ל דהו"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דהא הבעל עשה שליח להולכה אם כן כל דלא מסר הגט לידה הו"ל שליח להולכה והיה יכול הבעל לחזור ואם כן האיך יכולה לעשות שליח לקבלה וכמ"ש הר"ן הנ"ל וע"ז כתב המח"א דכיון שבידו למוסרה לה ל"ש דהוה תופס לבע"ח דהא האשה היתה יכולה לקבל הגט רק שאמרה להוי בידך אם כן מה עשה לו חוב הא האדון נתן לו הגט שיתן לה והשליח הי' יכול ליתן רק שהיא אמרה להוי לי בידך אם כן הוה כאלו קבלה מידו ול"ש תופס לבע"ח והדברים ברורים ופשוטים ולא הארכתי בזה לולא כי אחד מלומדי למד שאל אותי דלדידי' איך אמרו בב"מ דף י' דהו"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים והא שם גם כן היה בידו ליתן אותו לזה שאמר תנה לי. והשבתי דל"ד דשם הוה תופס לבע"ח במה שחב לכ"ע שהיו יכולים להגביה ואם כן ניהו שהי' בידו למסרו מ"מ תחלת הענין הוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים אבל כאן הא הבעל עשהו שליח שיתן לה ואם כן הי' יכול ליתן לה דלא חב כלל לא לבעל ולא לאשה דהבעל יכול לגרשה בע"כ כשעשה שליח ורק שחב להבעל דאולי היה חוזר א"כ כל שהי' יכול ליתן לה ולא הי' מצי לחזור א"כ מה נ"מ בין נתנו לידה או שעשאתו שליח לקבלה וז"ב ופשוט.