שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ס״ג סימן ט׳

עכ"פ דינו של הרמב"ם אמת וא"כ ממילא נתברר דזכין לאדם אף שמגיע רעה לאחר והנה הקצה"ח הביא ראי' לדינו של הרמב"ם הנ"ל מהא דאמרו בגיטין דף ל' במזכה להן ע"י אחר אף דמפסיד לכהנים אחרים. והנה כבר כתבתי בתשובה הנ"ל לדחות ראיה זו וכעת נ"ל בפשיטות דשאני כאן דעכ"פ אף מזיק מתנות כהונה פטור ומכ"ש בזה דהוא מזכה לאחד מהכהנים רק שמנכה על חובו וז"ב. וקצת ראי' מהא דאמרו בב"מ דף ע"א דרבינא אמר ניהו דשליחות לית ליה זכי' מדרבנן מיהא אית לי' והרי דזוכה לעכו"ם והרי הו"ל רעה לגבי זה דעי"ז הוה ריבית והו"ל רעה לנפשו אפ"ה מקרי זכי' ויש לדחות דשם הישראל השני בעצמו רוצה לזכות בשביל הנכרי ויש להאריך שם בסוגיא ועיין תוס' שם ד"ה בשלמא אבל באמת הדברים א"צ ראי' והוא מבואר ברמב"ם וטוש"ע וכמ"ש ודוק. והנה הקשה אחד מהתלמידים במ"ש בשו"ת מהר"ם אלשיך סי' ל"ו באלמנה שעשתה שליח לתפוס מהיורשים דשייך בזה תופס לב"ח במקום שחב לאחרים וע"ז כתב כיון דלה מגיע הכתובה ורק שהיורשים יכלו להרויח בזה ל"ש תופס לב"ח במקום שחב לאחרים דלא אמרו רק במקום שחב לאחרים וכאן אינו חב רק שהוה מניעת רווח וע"ז הקשה דא"כ במציאה דלא הוה רק מניעת רווח בלבד ולמה נקרא תופס לב"ח במקום שחב לאחרים. והנה גוף הספר לא ראיתי רק כפי מה שהגיד לי והשבתי דשאני מציאה דכמו שזה אינו חב רק מניעת הרווח כמו כן גם זה אינו רק מניעת רווח והם כלם שווים שלכלם היא מציאה אבל שם דלזה יש הפסד כמו התם לאלמנה תגיע הכתובה והיורשים אין להם רק מניעת הרווח בכה"ג לא מקרי תופס לבע"ח כלל וכמ"ש. ועכ"פ הרווחתי בזה קושית התוס' בב"מ ובכתובות דף פ"ד דר"י דס"ל דהמגביה מציאה לחברו קנה חברו איך אמרו דהתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה ולפמ"ש י"ל דר"י ס"ל דשאני מציאה דעכ"פ אינו חב לאחרים אף שזה אינו מפסיד ג"כ הוא ס"ל דעיקר תלוי אם מפסיד לאחרים דוקא. ובזה יש לי לומר מ"ש רש"י בב"מ שם דדוקא אם לא עשהו שליח והקשו התוס' מיימר בר חשו ולפמ"ש י"ל דדוקא במציאה כל דעשהו שליח מועיל שהרי באמת האחר אינו מפסיד ואף שזה גם כן אינו מפסיד כל שעשהו שליח א"כ כבר טרח בדבר ומקרי קצת פסידא משא"כ האחרים ודוק. וכעין זה דנו המהרש"א והמגיני שלמה בכתובות דף פ"ד שם משום מיגו דזכה לנפשי' ולפמ"ש א"ש בלא"ה. ובגוף הדין של מהר"ם אלשיך הנ"ל בריב"ש סי' ק"ז לכאורה משמע דלא כוותי' ואף דיש לדחות דשם מגיע הפסד ליתומים וכן למקבלי מתנה מ"מ בב"ש סי' צ"ב ס"ק מ"ד מבואר בהדיא דאף בשביל דיכולין היורשין להרויח בהם מקרי פסידא והו"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ודוק. ולפי דברי זקני בעל שער אפרים הנ"ל הי' נראה בהך דהלוה סאה בסאה ואין לו דמבואר בטוש"ע יו"ד סי' קס"ב דגם המלוה יכול לזכות להלוה סאה ועי"ז ילוה כמה סאים בכה"ג אם יבא אחר וירצה להקנות לזה הלוה סאה אחת ועי"ז יצטרך לתת כמו שהלוה אפשר דלא מצי לזכות לזה דמזה נמשך החוב מיהו זה בודאי ל"מ דשם להלוה בעצמו שמזכה מגיע לו רעה בזה והדבר תלוי בדברי הט"ז והנקה"כ שהאריכו בדברי הר"ן אם על ידי זכותו נמשך לו חוב אחר כך אי מועיל אמנם זה יש להסתפק אם זה המלוה אין לו יותר מה לזכות להלוה ורוצה אחד לזכות בעד המלוה לתת להלוה כדי שיהי' המלוה מותר ליקח רבית אם זה מקרי זכות כיון שמגיע רעה להלוה ודו"ק כי גם זה יש לדחות. והנה בהא דאמרינן בחולין פ"ג כגון שזוכה לו ע"י אחר בד' פרקים דזכות היא זכין לאדם שלא בפניו בשאר ימות השנה דחוב הוא לו אין חבין לאדם שלא בפניו ופירש"י דבשאר ימות השנה חוב הוא לו להוציא הוצאת הפסד הוא לו והיא תימא גדולה לפע"ד דאיך שייך בדבר שאדם קונה לאכול שזה מיקרי חוב כיון שמפסיד והא הוא נתן מעות ורוצה לאכול בשר והלזה יקרא חוב ואף דלמדך תורה ד"א שלא לאכול בשר כ"א לתיאבון כדאמרו בדף כ"ב שם אבל שיהי' נקרא חוב זה לא שמענו ולא מצאתי מי שיאיר עיני בזה אבל לפע"ד הדברים פשוטים דבאמת במשנה מבואר דבד' פרקים משחיטין את הטבח בע"כ לפיכך אם מת מת ללוקח ובשאר ימות השנה אין כופין אותו לשחוט אם מת מת למוכר והנה זה ודאי דאם מעות אינן קונות אף שמת הוא מחויב לתת לו בשר מבהמה אחרת או להחזיר לו את הדינר וא"י לומר הרי מתה לך דהא לא קנה אבל בד' פרקים מתוך שקנה וזכה באותו בהמה עד שמשחיטין אותו בע"כ גם אם מת מת ללוקח. ולפ"ז כשיזכה לו על ידי אחר בעודו בחיים אם כן בשאר ימות השנה באמת חוב הוא לו דמה נ"מ שקונה מחיים הא אין כופין לו לשחוט ואם כן הך שזוכה מחיים אינו רק חוב שאם מתה הבהמה מת ללוקח ולכך ל"מ אבל בד' פרקים דהוה זכות שיכול להשחיטו בע"כ אם כן אף דנמשך מזה חוב לא אכפת לן וכמ"ש הר"ן ומזה ראיה ברורה להר"ן ודוק היטב. ודרך אגב אומר מה שהראה אותי הרב מוה' אברהם קאמפף ני' דברי השטה מקובצת ב"מ צ"ב ב' במשנה שם שכתב דהמוכר לחברו על ידי שליח אינו אומר לו הי' במקומי רק דהוא שלוחו של הזוכה והרי בב"מ דף ע"א ב' בתוס' שם מבואר דהוא שלוחו של המזכה יעו"ש. ובקצה"ח סי' ר"י ובמחנה אפרים ה' שלוחין ספ"ד ודו"ק. אחר כמה שנים מצאתי בב"ק דף ק"ד בממציא לו שליח לא מקרי שליח ע"ש הנה הדברים ק"ו דמה התם שרצה זה שיהיה שלוחו כשירצה הגזלן אפ"ה לא נחשב שלוחו מכ"ש כשזה א"י שא"י להיות במקומו ואף שיש לדחות דשם לא ניחא לי' דיהיה שלוחו לפטור מאחריות אבל שם בודאי ניחא לי' שלא יתחייב מ"מ יש לדמות לשם וצ"ע: