שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ס״ג סימן ז׳

והנה לכאורה קשה לי על הא דאמר מי שליקט את הפאה ואמר לפלוני עני דאם נימא דמיירי אף בבעה"ב בעצמו דלא כפירש"י אם כן למה לי' ללקט הא החצר בעצמו קנה לפלוני והיה לו לומר יזכה חצירי לפלוני. אך באמת ז"א דמבואר בחוה"מ סי' ר' ס"ב בהג"ה דל"מ מה שאומר יזכה חצירי לפלוני וצריך שיגביהנו או ישכיר לו בכסף וע"ש בסמ"ע סק"ה ולכך צריך שילקט אך לפ"ז יקשה בהא דהוכיח רש"י דע"כ לא מיירי בבעל השדה דבעל השדה א"י לזכות לנפשו דכתיב לא תלקט לעני ומאי קושיא הא בתוס' הקשו לאביי אי עביד מהני והי' ראוי שיזכה העני וכתבו דאחר כך כתיב לעני ולגר תעזוב אותם ולפ"ז זהו כשמלקט לעני אבל כשמלקט לעצמו ניהו דכתיב לעני ולגר תעזוב עכ"פ כיון דגלה דעתו דרוצה לזכות החצר קונה לו אף באיסור ולא אמרו בב"מ דף ק"ב רק דאיסורא לא ניחא לי' דלקני אבל כל שרוצה לזכות שפיר זוכה ובחצר דע"כ עביד ל"ש שלד"ע כדאמרו בב"מ דף י' וכבר מבורר חלקו דכבר לקט אותם ואף במעורב עם שאר פירות דהם פאה מ"מ קני ועיין סי' ר' ס"א בהג"ה ובסמ"ע וש"ך ס"ק ב' שם ויש להמתיק יותר עפמ"ש בתשובה אחרת בשם דו"ז הגאון בישוע"י סי' קס"ו באהע"ז שכתב לישב קושית התוס' הנ"ל לאביי וכתב הוא דכל שאינו זוכה רק ע"פ מצות התורה כל שרחמנא אמר שלא לעשות כן אסור ע"ש והארכתי בזה דעכ"פ רבא מודה ודאי בזה יעו"ש ולפ"ז זה לגבי עני אבל כאן דהבעל השדה רוצה לזכות אם כן הא יכול לזכות עפ"י חצרו וא"צ לזכות התורה בזה שפיר י"ל דמהני ואף לרבא וכמ"ש לעיל דאף דכבר הפקיר לפיאה ל"מ להמלמ"ל הנ"ל אינו הפקר גמור עדן עד שיבא ליד העני ושפיר זוכה לו חצרו ואף אם נימא דלא כהמלמ"ל עכ"פ חצרו יוכל לזכות לו אח"כ אך אחר העיון יש לומר כיון דלר"א הוא רוצה לזכות לעני ע"י מיגו דזכי לנפשי' והרי לנפשי' לא יכול לזכות בעצמו רק על ידי חצר וחצרו ל"מ לזכות לאחר ושוב הוה מגביה מציאה לחברו דלא קנה כל שלא שייך המיגו ושפיר כתב רש"י דמיירי באינו בעל השדה וז"ב. ובזה אמרתי ליישב במה שלא פירש רש"י בגיטין ג"כ כן ולפמ"ש א"ש דשם דר"ח אמר דפליגי בתופס לבע"ח ואם כן שם א"צ לבא מתורת מיגו דזכי לנפשיה ואף אח"כ כשמסיק דפליגו במיגו היינו דבזה ל"ש תופס לבע"ח אבל מגביה מציאה לחברו קני חברו ס"ל לכ"ע רק דהוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים וע"ז שפיר אמר דעכ"פ תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא הוה כל דיכול לזכות לנפשו יהי' באיזה צד שיהיה כיון דעכ"פ על ידי חצר יהיה יכול לזכות ואם כן לא חב לאחרים דב"כ וב"כ לא יגיע לאחר ואף בשדה שלו עכ"פ חברו יכול לזכות ושוב לא מקרי תופס לבע"ח בזה ולכך לא הוצרך רש"י לפרש דמיירי באינו בעל השדה אבל בב"מ דרש"י פירש לפי הסוגיא שם דפליגי באם מגביה מציאה לחברו קנה חברו ואם כן שוב שפיר הוצרך רש"י לפרש דפליגי באינו בעל השדה ודו"ק כי קצרתי והדברים ברורים.