שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ס״ג סימן ה׳

וראיתי בקצה"ח סי' רי"ב ס"ק ג' שהקשה דלפי מה דמפרש פ"ק דב"מ דמעני לעני מחלוקת א"כ יקשה מ"ט דחכמים דאמרו יתנו לעני הנמצא ראשון ואמאי לא זכה לעצמו כיון דהוא עני ולפע"ד נראה דלק"מ דהרי לפי מה דמפרש מעני לעני מפרש דפליגו בתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים כמ"ש התוס' שם ד"ה ולימא וא"כ כל שיזכה בו הוא שוב לא הוה תופס לבע"ח דמה חב לאחרים דמה נ"מ לאחרים אם הוא יזכה בו או שיזכה בו אותו שליקט עבורו סוף סוף הם לא יטלו אבל אם אמרינן דיתנו לעני הנמצא ראשון שוב הוה תופס לבע"ח וז"ב. אברא דלפ"ז יקשה למה דמפרש דטעמי' דרבנן בשביל דכתיב לא תלקט לעני אכתי קשה למה יתנו לעני הנמצא ראשון יזכה בו הוא עצמו. אך ז"א דמעשיר לעני ל"ש זאת דא"י לזכות רק כשיפקיר נכסי אבל כ"ז דלא הפקיר נכסי צריך לתנו לעני הנמצא ראשון ומכ"ש אם מיירי בבעה"ב דעובר על לא תלקט לעני להזהיר עני על שלו. והנה התוס' הקשו למ"ד דאי עביד מהני מהראוי שיקנה ולכאורה הי' להם להקשות גם למ"ד אי עביד לא מהני למה לא יזכה בהם העני דכבר נודע מ"ש המהרי"ט בתשובה סי' ס"ט דכל דנימא דניתקן האיסור על ידי דאי עביד לא מהני אמרינן דלא מהני אבל כל דאיסורא דעביד עביד אמרינן דמהני וכאן הא העיקר איסור על הלקיטה ואף שיתנה אח"כ לאיזה עני שיהי' מ"מ כבר עבר על לא תלקט בעת הלקיטה וא"כ כבר עבר על הלאו אף דנימא דל"מ ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' קמ"א וא"כ למה הקשו דוקא על מ"ד דמהני והנראה בזה עפמ"ש המלמ"ל בפ"ב מתרומות הל"ט להסתפק בהא דפאה פטור מן המעשרות אם הוא דוקא בעת שבא ליד עני או משעה שהפריש ע"ש וזכורני שזה רבות בשנים ראיתי בברכי יוסף סי' של"ב שנסתפק בזה הרבה ולפ"ז כאן שהוא מלקט לצורך העני א"כ אם נימא דלא מהני ובעי שילקט העני בעצמו א"כ עוד לא נפטר מהמעשרות ואם נימא דזכה בשביל העני הרי הוא נפטר מן המעשרות וא"כ שוב למ"ד דאי עביד לא מהני הרי נועיל במה דנימא דל"מ אם יבא אחד בערמה ויקחנו והוא עשיר דאז צריך להפריש מעשרות וכמ"ש המלמ"ל שם ואם נימא דכבר זכה בו העני פטור מן המעשרות. ובזה יש לומר הא דכתב רש"י בב"מ דמיירי באדם אחר לא הבעה"ב דאי הבעה"ב הא אמרינן לא תלקט לעני להזהיר העני על שלו ותמה התוי"ט בפ"ד דפאה וכל המפרשים הא עכ"פ יכול להפקיר גם אותה שדה ויהי' מותר ללקוט ולפמ"ש י"ל דבאמת ל"ש לומר דיפקיר לגמרי דאטו בשופטני עסקינן שיפקיר נכסיו וע"כ דיפקיר בינו לבינו ואח"כ יזכה בו בעצמו וא"כ בכה"ג הא לא ירצה להפקיע המעשר לגמרי דהמפקיר כרמו ולמחר השכים וחזר ובצרו פטור ל"ש מיגו בכה"ג ויש להאריך בזה ואכ"מ. ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב קושית הר"ש שהקשה בפ"ב משנה ט' מהא דאמר ר"א וכי האיך העני מחליף דבר שלא בא ברשותו ופירש דלדבריהם דרבנן קאמר דלדידיה יכול לזכות דיכול ללקוט לעני ולשיטת רש"י הא גם לר"א הבעה"ב מוזהר על לקט שלו ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת יקשה על רש"י דמה בכך דלא יכול ללקוט העני הא מ"מ אי עביד מהני ואף לרבא דאי עביד לא מהני בכהאי גוונא דכבר עבר על לא תלקט בודאי מהני וצ"ל דמ"מ שייך אי עביד ל"מ דנ"מ לענין מעשר דלא פטור ממעשר וכמ"ש ולפ"ז הא המלמ"ל שם מחלק בין לקט לפאה דבלקט נפטר מיד שהפריש ולפ"ז בלקט ל"ש זאת ואם כן הך דאמר ר"א וכי האיך העני מחליף דבר שא"ש קאי בשבלת לקט שנתערב ושם ל"ש כל מלתא דא"ר ל"ת משא"כ בגוף פלוגתא דר"א ורבנן קאי במי שליקט את הפאה ובכה"ג ודאי שייך כל מלתא דא"ר ל"ת ולא מהני ודוק היטב. אך מ"ש דל"ש להפקיר כיון דיפקיע מהמעשרות זה תלוי במה שנסתפק התוי"ט פ"ה דפאה אם אחר כך כשזוכה בו אי דוקא באם זוכה בפיאה לבד הוא דפטור מהמעשר או אף כשחוזר וזכה בגוף השדה ולפ"ז שפיר יכול להפקיר ולחזור ולזכות בגוף השדה ואז לא יפקיע מהמעשרות ודוק היטב בכ"ז.