שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ס״ג סימן ד׳

והנה בגוף דברי הר"ן הנ"ל צריך להבין דאיך יכול להעשות מעצמו שלוחו של העבד והלא זכי' מטעם שליחות ואין אדם יכול לעשות שלוחו של אחר לקבל מתנה מיד חברו וכדאמרו בירושלמי בהאומר בגיטין ה"א אית לך מימר במתנה אדם עושה שליח לקבל מתנה דבר שאינו שלו והיינו דיכול לחזור בו כ"ז שלא הגיע לידו כמבואר שם בפירוש וצ"ל כמו דאמר התם דבגט שאני שהתורה זכתה לעשות שליח לקבלה א"כ כמו כן גט שחרור נמי וז"ב. אברא דלפ"ז צ"ב דא"כ האיך אמרו המגביה מציאה לחברו קני חברו וא"ת משנתינו דאמר תנה לי ולא אמר זכה לי והרי המגביה מציאה לחברו אף דעשהו שליח מכ"ש כשרצה לזכות לו ואיך נעשה שליח והא הוה כמו עושה שליח לקבל מתנה דה"ל דבר שא"ש והשתא אם דעת אחרת מקנה ל"מ השליחות מכ"ש במציאה והפקר דעל כל פנים בעת עשהו שליח לא יכול לזכות בו והוה דבר שא"ש כעת וצ"ל כיון דמטעם מיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' קאתינן עלה ואם כן לעצמו יכול להגביה וממילא זכותו וזכות חברו באים כאחד וקנהו וז"ב. ועיין מחנה אפרים הלכות שלוחין סי' ד'. ובזה נלפע"ד לישב דברי התוס' בגיטין דף י"ב ד"ה אלא שהקשו דניליף מהכא בעלמא דלא אמרינן המגביה מציאה לחברו קני חברו וכתבו דהכא סברא היא שלא זכתה תורה לעני אלא מה שכל אחד מלקט לעצמו ולרב חסדא דמפרש הכא טעמי' דרבנן משום תופס לבע"ח לא קני איכא למימר דמהכא יליף ודברי התוס' סתומים בביאור החילוק שחלקו בין לקט לשאר מגביה מציאה לחברו ולמה לרב חסדא יליף מלקט ושאר דברים ולפע"ד הכוונה מבואר לפמ"ש דבאמת גם בלקט הוה כעושה שליח לזכות בדבר שא"ש דל"מ ואף דבמגביה מציאה לחברו קנה חברו היינו משום דשייך מגו דזכה לנפשי' אבל כאן שהתורה הזהירה לא תלקט לעני א"כ ל"ש מיגו דזכי לנפשי' זוכה נמי לחברו דהרי התורה הזהירה שלא יעשה כן וא"כ איך שייך שליחות בזה הא א"א לזכות מחמת דהוא א"ש ומיגו דזכי לנפשי' ל"ש בזה והיינו דזכותו וזכות חברו בא כאחד דהרי התורה אמרה שאסור ללקט לחברו ועכ"פ ל"ש לומר דהתורה זכתה לו לעשות שליח משום מגו דזכי לנפשי' דהרי התורה הזהירה מזה. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו דלמ"ד כל מלתא דא"ר ל"ת אי עביד מהני א"כ אמאי כאן לא זכה העני. ולפמ"ש א"ש דעכ"פ שליחות ל"ש בכה"ג ומכ"ש דנימא בי' דזכי' מטעם שליחות וז"ב ודו"ק. אבל לר"ח דלא ידע מלא תלקט אם כן ל"ש בזה לומר דלא נעשה שליח דהא שייך על כל פנים מיגו דזכי לנפשי וכמ"ש ודו"ק.