שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ס״ג סימן ג׳

אך כעת נ"ל בפשיטות לישב דברי ה"ה ונעתיק כאן לשון ה"ה בפ"כ ממלוה ה"א וז"ל כבר נתבאר בפי"ז שאם הי' ראובן חייב לשמעון מנה ואמר ללוי הילך לשמעון מנה זה שאני חייב לו שאם בא ראובן לחזור אינו חוזר אלמא זכה לו וכיון שהוא א"י לחזור בו ודאי אין שאר בע"ח יכול לגבות ממנו וכן מבואר בפ"ק דגיטין גבי הא דתופס לבע"ח דכל היכא דלוה אמר תנו נותנין. והנה ראי' ראשונה תמוה כמ"ש הלח"מ דהתם לא חב לאחריני וראי' השני' היא גם כן תמוה דשם אף דחב לאחריני אבל אינו חב רק לבעלים והבעלים בעצמם אומרים זכה ורצו בדבר הא ודאי לא מקרי חב וכבר תמה בזה הקצה"ח. אך נראה דה"ה לא בא להוכיח רק דגם במלוה אם אמר תנו נותנין אף דתופס לבע"ח וע"ז שפיר הביא ראי' דהרי אמרו שם ש"מ התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קני והיינו לס"ד דלא הוה כזכי וע"ז אמרו התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קני וא"ת משנתינו כל האומר תנו כאומר זכי דמי ואם איתא הא בפשיטות יש לחלק דשאני משנתינו דלא חב לאחריני רק לבעלים בעצמם ולמה לא יוכל לחוב ומה ראי' במקום שחב לאחרים ממש וע"כ דזה סברא פשוטה דאם אמר תנו אף במלוה זכה אף דחב לאחרים לכך לא אמר דגם במשנתינו אמר תנו אבל אם אמר במלוה תנו הי' ג"כ נותנין אף בחב לאחריני ואף דלפירוש הר"ן שם כל שלא הוה כזכי לא הי' מקרי תופס לבע"ח כלל וא"כ ל"ש לומר דלכך הוצרך להך דתנו כזכי אבל באמת דברי הר"ן תמוהים כמ"ש הפ"י שם דאם כן להס"ד דלא הוה ידעינן מתנו דהוה כזכי ואם כן האיך חשיב לי' תופס לבע"ח וכקושית התוס' ותירוץ הר"ן ל"ש בזה וע"כ כתירוצו של התוס' ואם כן לא הי' לחלק בין תנו כזכי רק דבגט שחרור אינו חב רק לבעלים בעצמם וע"כ דזה סברא פשוטה דגם במלוה אם אמר תנו כזכי אם כן שפיר דקדק ה"ה דכן מבואר בפ"ק דגיטין גבי הא דתופס לבע"ח מאם אמר הלוה תנו נותנין והרי שם לא מבואר רק גבי גט וע"כ כמ"ש וראי' הראשונה גם כן נלפע"ד נכונה דבאמת צ"ב דברי הרמב"ם דמה בכך דאמר זכה לפלוני הא מ"מ חב לאחריני והקצה"ח הרגיש בזה וכתב דאדם בשלו יכול לעשות מה שירצה ומטלטלי לאו בני שיעבוד ננהו אכתי קשה כיון דעל כל פנים לכתחלה בודאי מחויב הלוה לעשות סידורים לסלק לכל בע"ח אם כן אם נימא דזכי' מטעם שליחות ואיך יכול לעשות שליח לתת מאחד לחלקו של חברו ולפמ"ש הרא"ש בטעם תופס לבע"ח דלא כל כמיני' לשוי' שליח לחוב לאחרים ואם כן ה"ה בזה וכן לפמ"ש הפ"י דהו"ל שליח לד"ע אם כן גם בזה הוא כן ומכ"ש אם לא נודע שחב לזה דל"מ הודאתו לחוב לאחרים אבל הדבר נכון דבאמת לענין שהוא לא יוכל לחזור לזה מועיל הודאתו ואם כן ניהו דל"מ שליחות לחוב לאחרים הא כל שהוא א"י לחזור שוב נעשה השליח שלוחו של המקבל כמ"ש הר"ן דכל אדם יכול לעשות שליח מעצמו ועומד במקום המקבל אף שלא צוה לו ואם כן זה שכתב ה"ה דאם ראובן רוצה לחזור אינו חוזר אם כן ניהו דכאן חב לאחרים אבל על כל פנים שהוא א"י לחזור שוב מועיל על כל פנים לזה בזה נעשה שלוחו של זה המלוה והמקבל וא"י בע"ח אחרים לגבות ממנו וז"ב מאד מאד ודו"ק היטב. וגם הראי' השני' לפמ"ש הר"ן בפירוש הסוגיא הוא דנעשה שלוחו של המקבל וממילא גם בלוה אם אמר תנו זוכה מכח ראי' ראשונה וז"ב מאד בדברי ה"ה ודו"ק היטב.