שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ס״ג סימן ב׳

הנה ראיתי בשו"ת אא"ז בעל שער אפרים סי' קל"ו שנסתפק בזה והנה מה שהביא מדברי הטור וש"ע חו"מ סי' פ"א סכ"ב בראובן שאמר לשמעון חייב אתה מנה ללוי ואמר שמעון כן ואמר ראובן אתם עידי הוה הודאה וכשיבא לוי לתבעו א"י לטעון לו טענת השטאה וכו' אף על פי שלא בא ראובן בהרשאת לוי ע"ש הרי דזכין לאדם שלא בפניו אף שבא להתחייב במחכת"ה לא שמה מתיא דפשיטא דכל זכי' היא כן שמחייב עצמו וזכה לאדם אחר ועיקר השאלה אם ע"י זכותו של זה מגיע רעה לאחר אבל מה שיגיע רעה לזה שרצה להתחייב פשיטא דלא אכפת לן דאטו א"י לחייב עצמו בכל מה שירצה וליתן לאחר שלא מדעתו גם מה שהביא ראי' מהא דאמרו בקידושין דף כ"ג דאמר רבא כסף קבלת רבו גרמה לו הרי דאף דלעבד הוא חוב שיוציא לחירות לר"מ אפ"ה חבין לו כיון שעל כל פנים היא זכות לרבו שנותנין לו הכסף אף שעי"ז מגיע ממילא חוב לרבו וגם זה לא זכיתי להבין דשם לא בשביל אחרים נשתחרר העבד וא"צ שיהיו האחרים שלוחו של עבד דבאמת חוב הוא לו ורק כיון דרבו יש לו כח לשחררו בע"כ של עבד וא"צ מתורת שליחות ורק שרבו לא רצה לשחרר אותו חנם וגם אסור לשחררו חנם א"כ כל שרבו קבל הכסף הרי הרב משחררו בעד הכסף וא"כ אינו בא השחרור על ידי אחרים רק קבלת רבו גרמה לו ועיין ברש"י ובריטב"א שם ותמצא שזה ברור בכוונת הש"ס ובאמת אם רבו לא ירצה לקבל י"ל דלא יכלו לכופו כלל כיון דלעבד הוא חוב יוכל הרב לטעון לאו בע"ד דידי אתם והנה לכאורה הדבר פשוט ומבואר בש"ס קידושין דף מ"ב אמרו אלא כי הא דר"ג אמר רב מנין שזכין לאדם שלא בפניו וכו' ותסברא זכות היא חובה נמי איכא דאיכא דניחא לי' בהר ואיכא דניחא לי' בבקעה ולכאורה מה קושיא כיון דעל כל פנים לאותן שמזכין דניחא לי' בחלקו זה זכות גמור וא"כ אף דמגיע לי' לאחר חוב מה בכך הא על כל פנים יש זכות לרבים וע"כ דבעינן שיהי' זכות גמור שלא יגיע לאחר רעה אבל אחר העיון זה אינו ראי' דבאמת לאותו שהוא זכות שפיר זוכה אף שמגיע לאחר חובה אבל הש"ס מקשה דעכ"פ לאותו שהוא חוב איך מזכה לו והא הו"ל חוב וע"ז משני כדר"ג דאמר שמעמידין אפטרופוס לחוב לזכות וא"כ הוה לכלם זכות דהם רוצים לזכות אף שמגיע חובה לא אכפת לן וא"כ אדרבא מוכח דבכה"ג לא אכפת לן דאם נימא דכל שמגיע רעה לאחר ל"מ הזכות א"כ יקשה דאכתי איך מעמידין אפטרופוס דממנ"פ לזה שמגיע החוב פשיטא דאינו מקרי זכות אף שהם נתכוונו לזכות וע"כ כיון דעל כל פנים לזכות נתכוונו והגיע זכות להרבה אף שלאחד מגיע חובה מה בכך מ"מ זכות מקרי וז"ב. ובזה נלפע"ד דוקא שעל כל פנים מגיע לו קצת זכות והי' ראוי שיגיע לכל אחד זכות היא דמקרי לחוב ע"מ לזכות אבל כל שהגיע לכולם חוב אף שנתכוונו לזכות מ"מ לא נעשו שלוחם ע"ז. ובזה מיושב קושית התוס' שהקשו מהא דגיטין דף נ"ב האפוטרופסין רשאין לזכות ולחוב בנכסי יתומים ואוקמא לחוב ע"מ לזכות ולפמ"ש א"ש דשם מיירי שהגיע לכלם חוב בזה ל"מ אף שהוא ע"מ לזכות אבל מאן מיירי בשלא הי' חוב לכלם ועל כל פנים נראה מדברי התוס' דאף שהגיע להם חוב לכלם מכל מקום כל שכוונתם הי' לזכות רשאי מכ"ש בנ"ד דהוא רצה לזכות לאחר אף שממילא נמשך חוב מה בכך ואף דיש לדחות דשאני ב"ד שיכולים להעמיד אפוטרופסים לחוב ע"מ לזכות ולא שאדם מעצמו נעשה מכל מקום מצד הסברא לא נראה כן וגדולה מזו מצינו בדברי הר"ן פ' השולח דאף אם מגיע לאותו איש על ידי הזכות חוב אחר כך לא אכפת לן מכ"ש במה שמגיע לאחר חוב ואף דהש"ך בנקה"כ סי' קס"ג האריך בזה בחילוקים ובתשובה לאבי מורי הגאון נ"י בענין חצר מהלכת הארכתי בזה אבל לכל הדברות ולכל האמירות נלפע"ד בזה גם הש"ך מודה דנעשה שליח ועיין תוס' גיטין דף כ"א ד"ה אטו שכתבו בחצר מהלכת אמאי לא קני ניהו דלא הוה כמו יד תקנה מטעם שליחות דזכות היא לה שקנתה העבד וקשה הא על כל פנים לעבד בודאי חוב לרבנן דזכות לעבד שיצא לחירות ואם כן הוה לי' רעה לעבד ולמה תקנה מיהו אין זה ראי' דמה נ"מ לעבד אם הוא עבד ביד הבעל או ביד האשה ובכה"ג לא מקרי זכות. אך בגוף הדבר הוא לימוד ערוך בפי הרמב"ם בפ"כ ממלוה ואחריו נמשך הטור וש"ע חו"מ סי' ק"ה ס"ג אם הלוה אמר לאדם אחר זכה בחפץ זה לפלוני או תן מנה זה לפלוני זכה לו ואין אחד מבע"ח יכולים לגבות אלו המטלטלים שכבר זכה בהם אחר הרי מבואר בהדיא דאף שחב לאחרים יכול לזכות לאותו איש שלא בפניו שהרי אף שאינו מכיר כלל לאותו איש כתב הב"י שם דזכה לו ואם כן מבואר בהדיא דזכה לו אף שלא בפניו אף שחב לאחרים ואף דראיות ה"ה הם תמוהים דראי' הראשונה תמה הלח"מ וכתב שלא כתב הר"ן רק לסניף ובראי' השני' תמה הקצה"ח בסי' ק"ה שם כבר הארכתי בתשובה בענין תן גט זה לאשתי שם בארתי ת"ל דברי ה"ה.