שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ס״ב סימן ד׳

והנה במ"ש למעלה בהך דשומטין מנעל מע"ג האימום בשבת ראיתי כעת דיש לישב דברי הרמב"ם בפשיטות טפי דהרי הש"ס מקשה שם לאביי דלצורך מקומו אסור מא"ל ומשני ברפוי וערש"י דפירש דניהו דמצד המנעל שרי מכל מקום מצד האימום לאסר דהוה מלאכתו לאיסור וע"ז משני ברפוי ורבא מסיק דר"י משום ר"א נקט רפוי אבל לרבנן אף באינו רפוי שומט וא"כ לפ"ז זהו דוקא בשבת דמותר לצורך גופו ומקומו דקי"ל כר"ש בזה אבל לר"י כל מוקצה אסור אף לצורך גופו ומקומו אסור וא"כ בשבת דוקא שרי ולא ביו"ט דביו"ט קי"ל כר"י אבל ז"א דכאן ר"י מתיר ברפוי אף דמלאכתו לאיסור ועיין בשבת דף ל"ו ובתוס' שם שביארו בהדיא דגם לר"י כל שהוא לצורך גופו ומקומו שרי ולכך הוצרכתי לפרש דנ"מ במנעל העומד לסחורה. אמנם אי קשיא הא קשיא דמה משני בש"ס לאביי דאימום ברפוי דאכתי קשה מ"ט דברייתא דתני אין שומטין דא"ל דאתיא כר"א ואסור משום דאינו כלי דהא אביי בעצמו אמר בדף קכ"ג טומאה אשבת קרמית טומא' כלי מעשה בעי שבת מידי דחזי בעי והא חזי וא"כ על כל פנים ניהו דר"א מטהר דאינו כלי אבל חזי הוא כיון דאם ישמטו יהי' ראוי לנעול וא"כ למה יהי' אסור וצ"ל דבאמת הברייתא דאין שומטין מיירי באינו רפוי ואסור משום האימום וע"ז אמר ר"י אם הי' רפוי מותר אבל הת"ק מיירי באינו רפוי ואסור בשביל האימום אבל בשביל המנעל מותר. ומה מאד מדוקדק בזה מה דמקשה הש"ס הניחא לאביי אבל לרבא מאי אריא רפוי ומשני ההיא דר"י משום ר"א דתניא ר"י משום ר"א אם הי' רפוי מותר ולכאורה קשה דאם כן לאביי למה אמר דוקא משום ר"א דלאביי אין נ"מ בין רבנן לר"א וגם לרבנן אינו מותר רק ברפוי ודוחק לומר דלאביי לא גריס משום ר"א הכי יחלקו בגרסא ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דלאביי אם כן גם לר"א המנעל מותר אף דאינו משמטו ואם כן קמ"ל דלר"א גם כן מותר אם הי' רפוי ולרבא דוקא לר"א בעי רפוי מה שאין כן לרבנן ודוק היטב כי הוא נעים ונחמד.