שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ס״ב סימן ג׳

והנה בזה שר"י מחלק בין שבת ויום טוב מיושב היטב קושיא עצומה מה ששאל אותי החריף מוה' שאול הכהן מווילנא נ"י בהא דכתב הגהת אשרי סוף פ"ק דיום טוב דאין מפרקין את המנעל מע"ג האימום אבל מפרקין בחוה"מ וע"ז תמה דהא בשבת דף קכ"א ע"ב אמרו דשומטין מנעל מע"ג האמום בשבת וכן קי"ל בש"ע או"ח סי' ש"ח סי"ז ולמה אסר בהגהת אשרי ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דהרי שם התיר לצורך גופו ומקומו וא"כ י"ל דמפרש בהגהת אשרי דדוקא בשבת הוא דשרי לצורך גופו ומקומו וכר"ש דסבירא לי' דלצורך גופו ומקומו ל"ש מוקצה במלאכתו לאיסור דמחמה לצל גם ר"ש מודה ועיין בתוס' בשבת דף ל"ה ע"ב ד"ה והתניא ובדף ל"ו שם בד"ה הא ובשבת הוא דקי"ל כר"ש מה שאין כן ביום טוב אסור אף לצורך גופו ומקומו דהוה מלאכתו לאיסור כנלפע"ד לחומר הנושא. אמנם בגוף הדין איך נמצא הנה זכיתי ויגעתי ומצאתי שהוא בירושלמי סוף פרק א' דביצה תני אין מפרקין את המנעל מע"ג האימום ביום טוב אבל מפרקין בחוה"מ וזה ממש כהעתקת הגהת אשרי ועיין בק"ע שהגיה דהך תני צ"ל מקודם וראיתי בשלום ירושלים שתמה דהירושלמי סותר לבבלי דאמרו דשומטין בשבת דף קמ"א והאריך שם ובאמת לפמ"ש הדברים א"ש דשם בשבת וכאן ביום טוב והיינו במנעל מוקצה ובמנעל דעומד לסחורה דבשבת ל"ש מוקצה וביום טוב אסור. ובזה מדוקדק היטב לשון הרמב"ם פכ"ו משבת שכתב שומטין מנעל מע"ג האמום בשבת וכבר נודע דאין דרך רבינו לכתוב אות יתר והרי בשבת קאי ולמה כתב בשבת אלא ודאי להורות דוקא בשבת אבל ביום טוב לפעמים אסור דהיינו מנעל העומד לסחורה דהוה מוקצה. שוב ראיתי במרכבת המשנה שם שכתב כן ונהניתי עד מאד וברוך ד' הפוקח עיני עורים ומצאתי מקורו של הגהת אשרי הנ"ל ונתברר פרושי ת"ל ודו"ק. אחר כך מצאתי בירושלמי שקלים פ"ו ה"א ומפרקין המנעל מע"ג האימום וקאי על חוה"מ ועיין בקרבן עדה ובש"ק שם ומבואר דביום טוב אסור ורק בחוה"מ מותר כמ"ש בירושלמי ביצה הנ"ל ודו"ק. והנה בהא דאמרו בשבת דף מ"ה דאמר רב מניחין נר ע"ג דקל בשבת ואין מניחין נר ע"ג דקל ביום טוב אא"ב רב כר"י סבירא לי' היינו דשני בין שבת ליום טוב אא"א כר"ש סבירא לי' מ"ל שבת ומ"ל יום טוב וקשה לי טובא מהיכא מוכח דלמא כר"ש סבירא לי' ושני בין יום טוב דקיל ואתי לזלזולי בי' לכך התירו מה שאין כן בשבת כדאמרו ריש ביצה. אך נראה דזה לדידן דלא ידעינן הלכה כמאן אי כר"י אי כר"ש לכך סתם לן בשבת כר"ש וביום טוב כר"י אבל לר"ש עצמו לא מסתבר כלל לחלק בין שבת ליום טוב ובלא"ה נראה דלפמ"ש התוס' דלא נסתפקו הש"ס אי רב סבירא לי' כר"ש דרב סבירא לי' כר"י גבי כרכי דזוזי וכדאמרו בשבת דף ק"ג ע"ב ורק באתקצאי לבה"ש אי אמרינן מיגו דאתקצאי לבה"ש בזה רצה להוכיח דכר"י סבירא לי' ולפ"ז בזה ל"ש לחלק בין שבת כיון דבה"ש ודאי אתקצי לר"י אפילו בשבת וממילא כל שאתקצי שוב אתקצי לכל השבת דבזה ל"ש להקל בשבת ובפרט כאן בנר הדולק דבה"ש אתקצי מחמת איסור אף לר"ש רק דלאחר שכבה נחלקו אי אמרינן מגו דאתקצי וא"כ בזה ל"ש לחלק ופשיטא דאמרינן מגו דאתקצי בה"ש של שבת. שוב ראיתי בר"ן סוף משילין שכתב על דברת בעל המאור דיש לחלק דביום טוב דקיל החמירו טפי במוקצה והביא ראי' מהך דמניחין נר ע"ג דקל בשבת אבל לא ביום טוב ודבריו תמוהים מאד דבשבת דף מ"ה דייק מהא דלר"ש אין לחלק כלל ורק לר"י סבירא לי' לחלק ומטעם דבשבת אסור דלא יבא להשתמש משום דאקצי' בה"ש לדבר האסור מה שאין כן ביום טוב וא"כ אין ענינו למה שיום טוב קיל דאף אם הי' יום טוב חמור מכל מקום לא אתקצי בה"ש ודברי הר"ן צע"ג. שבתי וראיתי דמה שהקשיתי מר"ש זה אינו דלר"ש כיון דלא סבירא לי' מוקצה א"כ ביום טוב בודאי אסור דיכול להשתמש במחובר והקושיא היא דבשבת יהי' מותר בודאי להשתמש ואמאי מניחין וא"כ שפיר מקשה דא"כ גם בשבת לאסר וא"ל דהי' לו להקשות דנימא להיפך דביום טוב יהי' מותר דביום טוב שייך מוקצה דז"א דמנ"ל להקשות דלמא סבירא לי' דגם ביום טוב ל"ש מוקצה לר"ש ועיקר הקושיא היא דאמאי בשבת שרי והא ל"ש מוקצה אמנם אם רב סבירא לי' כר"י קשה דא"כ י"ל להיפך דבשבת ל"ש מוקצה יהי' אסור וביום טוב שייך מוקצה ובנר הדולק בודאי הוה מוקצה אף ביום טוב דאסור משום דהוקצה למצותו ומשום מסתפק בשמן שבנר ועל כל פנים הוקצה למצותו שייך בזה וא"כ נימא דהוקצה לכל היום ועל כל פנים דברי הר"ן צע"ג וכמ"ש דהוא הבין שזה באמת החילוק בין שבת ליום טוב דבשבת ל"ש מוקצה וביום טוב שייך מוקצה וזה תימא וכמ"ש ודו"ק.