שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ס״א סימן ח׳

והנה במה שהבאתי למעלה דברי רבינו דס"ל בבגדי כהונה לא הותר כלאים רק בשעת עבודה דעשה דוחה ל"ת והראב"ד ודעמי' חלקו עליו דאמרינן מיגו דאשתרי אשתרי לפע"ד נראה ראי' לרמב"ם מהא דאמרינן ביומא דף ע"א דחמשה קראי כתיבי וכו' וחד לשאר בגדים שלא נאמר בהן שש ופרש"י שיהא אף הן חוטן כפול ששה והיא תימא דאם כן נימא דיהי' במקום שלא נאמר שש דיהי' כתנא ג"כ דהרי שש יש לו שתי פירושים כתנא ושיהי' כפול ששה וזה א"א דבמקום שנאמר כליל תכלת פשיטא שלא הי' בו פשתן. וכבר נתעורר בזה המלמ"ל פ"ח מכלי המקדש ומ"ש בזה דכיון דגזה"כ שלא יהי' בו כלאים איך אנו רוצים לעקר משמעותא דרחמנא אמר שלא יהי' כלאים והוא עושה ע"י יתור הכתוב כלאים במחכת"ה דמלבד דמצינו ביבמות דף י"א דהדרוש עוקר פשטא דקרא אף גם דא"א לומר כדבריו דאטו כתב שלא יהיה בו כלאים ואטו לא מתקיים כליל תכלת אף שיהי' בו חוט פשתן וגם תימה היא דכיון דפשטת לשון שש מורה יותר שיהי' כתנא משיהיה כפול ששה וכדאמרו אבל גופא דכתנא אלמא דשש היינו פירושא דכתנא וכפול ששה הוא דרש ובאמת כן הוא עפ"י פשטת הכתוב דהי' ראוי לכתוב ששה ומדכתב שש ע"כ דהוה כתנא וא"כ כיון דאמרינן דיתורא אתי לרבוי שיהיה כפול ששה ואיך נימא דיצרך כפול ששה והוה לענין זה כאלו כתוב שש ולענין פשטת לשון שש דהוא כתנא לא נימא כן ואטו יציבא בארעא וכו'. אך לפמ"ש א"ש דבאמת זה חדוש הוא שחדשה תורה שיהיה כלאים מותר בבגדי כהונה וא"כ אין לך בו אלא חדושא היכא דגלתה תורה בפירוש ולא היכא שאינו מבואר בפירוש לא עקרינן פשטא דקרא ולומר שצריך העשה לדחות ולא הותר רק דחויי בעלמא וז"ב. ובזה מיושב היטב מה שהאריך המלמ"ל דלמה לענין שזורין מרבינן אף במקום דלא נאמר שש ולפמ"ש אתי שפיר שבאמת אם לא יהיה שזור שוב ליכא בו משום כלאים דשזור בעי שיהי' כל אחת בפ"ע להרבה פוסקים וז"ב ודוק. ובזה מיושב הא דכתב רש"י בזבחים דף ע"א ע"ב ד"ה יש שזורים כיון דבד היינו בוץ ובעלמא קרי לי' שש משזר ותמה המלמ"ל דע"כ קאי למקום שלא נאמר שש דמקום שנאמר בו שש מיתורא דשש קא נפיק וא"כ הא גם שם מיתורא דחד שש מורה דבכ"מ בעינן שש וא"כ נמי לא ידענו שהוא שזור ולפמ"ש א"ש דק"ל לרש"י דהרי כתנא לא בעי וא"כ מה"ת לענין שזור לומר דהוה כאלו כתב שש ולענין כתנא לא ולזה כתב רש"י כיון דבד היינו בוץ ועכ"פ במקום שנאמר בד נוכל לומר דהוה שזור דהוה כאלו כתב שש ושם שש מרבה כל מילי אבל בדבר שאין בו בד א"א לומר דהוה כאלו כתוב בו שש דא"כ נימא דהוה כלאים ג"כ וזה א"א ודו"ק היטב. עכ"פ מזה ראיה לרבינו וכמ"ש ודו"ק היטב. הן אמת שמדברי רבינו נראה שלא היה שוזר כל המינים יחד אבל גם כששוזר כל אחד בפ"ע ואח"כ אורגו ביחד הוה כלאים ומכ"ש לשטת רש"י ודעמי' דהיה שוזר כל המינים ביחד ועמלמ"ל בסוף דבריו שם והנה מ"ש לתמוה על הזהר הרקיע תמהני דאף שלא הביא הסוגיא דזבחי' מ"מ לא טעה כ"כ שהרי הרמב"ם בהלכה י"ד כתב ג"כ דמקום שנאמר בד כשר אף בחוט אחד ולפ"ז בבגדי לבן דהי' בפשתן לבדו שוב לא היה מעכב שזירה אף דלמצוה מן המובחר הי' חוטן כפול ששה כמ"ש הרמב"ם ועכ"מ שם וא"כ אין מהסוגיא ראי' דלעכב ולכך הביא מהא דאין בין כה"ג לכה"ד אלא אבנט ומשמע דלשאר דברים הם שוים והיינו שהיה חוטן ששה ולפ"ז דבריו מזהירים כזהר הרקיע.