שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ס״א סימן ו׳

והנה לכאורה הי' נ"ל בהא דספיקות אינו רק דרבנן לשטת רבינו לפע"ד הי' נראה דהספק טומאה ברה"י דמסוטה יליף דהוה ודאי ולכך באומר נזרקה טומאה דכתבו התוס' ריש שני נזירים דעל כל פנים אינו רק באחד ול"ש שעשה ספק כודאי וטהור ברה"י א"כ אף רבנן לא יכלו לגזור בזה וטעם הדבר נלפע"ד דרבנן לא יכלו לעשות הספק כודאי רק שהאלימו והעדיפו כח הספק דמן התורה החזקנו שאין חוששין כלל לספק ורבנן החזיקו בהספק להאלימו ולהעדיפו שיהי' מקום חשש לכל צד אבל במקום שלא הי' חשש בהספק כלל לפי שבעינן מן התורה שיהי' ודאי דאם לא כן יש חזקה דטהרה ועשתה התורה ספק כודאי אם כן מה כח ביד חז"ל לעשות הספק כודאי הא מכל מקום אינו רק ספק וטהור ולפ"ז משכחת לה דברה"ר במקום דמטמא מספק ברה"ר יהי' חמור מדרבנן יותר מברה"י דשם הוה רק ספק והאלימו כח הספק מה שאין כן ברה"י דבעינן ודאי. ובזה אמרתי לפרש הא דאמר ר"י בנזיר דף ח' דספק נזירות להקל והיינו דלא נתנה נזירות רק להפלאה כדאמר ר"ט והיינו כיון דהתורה רצתה שיהי' נזירות דבר ברור ואף רוב ל"מ רק דבר ברור א"כ מה כח ביד חז"ל להאלים כח הספק שיהי' כודאי איסור וז"ש ר"ש שספיקו חמור מודאי והיינו דעל כל פנים ספק יש כאן ודי בספק לבד וא"צ שיהי' כודאי ולפעמים ספיקו חמור מודאי וז"ב. והנה החריף מוה' מאיר בראם נ"י רצה לפרש דלכך לא ניתן נזירות אלא להפלאה דהרי המהרי"ט ביאר דענין נזירות אינו איסור גברא ולא איסור חפצא רק שהתורה אמרה שכל שהוא נזיר יש לו תאר קדושת נזיר ביין וטומאה ע"ש ולפ"ז כל שמה"ת ספיקו להקל ואין עליו תאר קדושת נזיר האיך שייך שרבנן החמירו בספיקו דאינו לא איסור גברא ולא חפצא. והנה אם לכאורה דבר חכמה אמר ובזה הי' מקום לפרש הא דאמרו בנזיר שם דמספיק' לא נחית עליו נזירות הכא כו' במאי לסלקי' נזירות מיני' אבל באמת אינו כלום דשם בספק אם יש בכור הזה מאה ומה"ת אמרינן דאין בכור הזה מאה וכל שמדרבנן חשו דשמא יש בו מאה שוב חל עליו נזירות וכל תאר קדושת נזיר עליו ועיין סנהדרין דף כ"ד ובתוס' שם ותמצא דליתא לדבריו ומ"ש נראה נכון ודו"ק.