שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ס״א סימן ה׳

והנה בהא דאמרו בבכורות דף ל"ד דר"י ור"א בקראי פליגי דכתיב ואני הנה נתתי לך משמרת תרומתי ר"א סבר בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה תלוי' ואמר רחמנא עביד לי' שימור וראיתי למהרי"ט אלגזי בחידושיו לבכורות דף ס"ח ע"ד בספרו שהקשה מזה על שטת רבינו דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא אם כן למה אצטריך קרא על תלוי' והא מה"ת טהור ולא אצטריך קרא ובאמת לפמ"ש האחרונים וכללא כיילי דכל דכתיב הלאו בפירוש אמרינן דספיקא להקל דודאי לאו הוא דאסרה תורה אבל ספק לא אבל היכא דכתבה היתר מפורש אמרינן דספיקו אסור דבעינן שיהי' ודאי היתר ואם כן כאן דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי הו"א דלא מקרי לך שיהי' ראוי לך כ"א כשהוא בודאי טהור ולא כשהוא עוד ספק ל"ש לך שלך תהא. מיהו בלא"ה אין כאן קושיא לפמ"ש הר"ש פ"ח מתרומות דהא דנולד לה ספק טומאה היינו שיש ב' חביות ברשות היחיד ונגע שרץ באחד מהם ולא ידע בהי מיניהו דאף דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא מדאורייתא כה"ג שאחד בודאי טהור לא ילפינן מסוטה אם כן על כל פנים ספיקו לקולא ל"ש בזה דבאמת ברה"י בודאי טמא אם כן ניהו דבכה"ג דשני חביות ברה"י א"א לטמא בודאי אבל על כל פנים לטהר בודאי א"א דהאחד הנהו ודאי טמא ובכה"ג ל"ש לומר דספיקו לקולא וגם המהריט"א בעצמו כתב דהוה אקבע איסורא דמה"ת לחומרא ומה שהאריך בזה דאם כן בר"ה נמי לטמא והאריך דבר"ה אף באקבע איסור טהור. הנה בראשית ההשקפה תמהתי דל"ל צורך לאריכות הא ש"ס ערוך הוא בכתובות דף ט"ו ט' שרצים וצפרדע אחת ביניהם ברה"י טמא ברה"ר טהור הרי דשם אקבע איסורא דמשם דייקינן בכתובות דף ט"ו שם דבקבוע אזלינן בתרא אף להקל ע"ש ושוב ראיתי שהמהריט"א בעצמו הביא דברי רבינו בפרק ח"י מאבות הטומאות ה"ב ושם נזכר כמה ענינים כמו זה ומחלק הגאון דאין מזה ראי' דשם ניהו דנקבע שם דבר טמא וטהור אבל כל שספק אם לא נגע בזה שוב לא שייך אקבע איסורא דעל כל פנים ספק אם אולי לא נגע כלל בטומאה ע"ש שחולק על הרב דברי אמת שהביא מדברי רבינו אלו ראי' דספיקא דאורייתא אף באקבע להקל. ונוראות נפלאתי דלא זכר שם שהוא ש"ס ערוך דמטעם קבוע קאתינן עלה ואף דשם יש לומר דהקבוע קאי לענין ספק טומאה ברה"ר אבל באמת צ"ע דממנ"פ אם לא נחשב קבוע גם ברה"ר לא נחשבהו לקבוע וא"ל דברה"י ל"מ החזקת טהרה ושפיר מקרי קבוע מה שאין כן ברה"ר דז"א דאם כן הא גופא משום רה"י ורה"ר דנין עלה דברה"ר דנין ע"ז שם ספק טומאה ברה"ר דטהור משום דאוקמינן אחזקה וברה"י אמרינן דספק טומאה טמא ויליף מסוטה ועל כל פנים מ"ש למעלה דכיון דכתיב לך ומשמע ודאי הראוי לך בודאי גם כן אתי שפיר ואף די"ל דאדרבא אפכא מסתבר דהקרא הכי קאמר הראוי לך בודאי הוא דצריך שמירה אבל מה שאינו רק ספק א"צ שמירה מכל מקום יש לומר דלך קאי אתרומתי דתרומתי שלך תהי' ובעינן הראוי לך בודאי ולכך צריך גם ספק שמירה שיהי' ראוי לך בודאי וז"ב. ועיין תוס' שם ד"ה אחת ומכ"ש למה דפרשו הש"ס בתחלה דפליגי בתרומתי והיינו דבעינן תרומתי בודאי ולא מה שהוא בספק וז"ב. שוב ראיתי במהריט"א שם שהביא בשם הרב בני יעקב שהקשה גם כן על הרמב"ם מהש"ס הנ"ל וכתב לישב דשאני התם דכתיב תרומתי והיינו ודאי תרומתי אבל לא מה שהיא תלוי' ומהריט"א האריך להשיג עליו דאיך שייך שהתורה הצריכה דוקא ודאי והא ספק מותר מן התורה ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דכוון גם כן לסברא זו דבעינן תרומתי בודאי ולא מה שהוא בספק ודו"ק היטב. ומה שהאריך המהריט"א בענין דפוסל ר"י סוכה הראוי לשבעה אף מה שאינו פסול רק מדרבנן עיין ריטב"א בסוכה דף כ"ג מ"ש בזה וא"צ למה שהאריך מהריט"א שם ע"ש. והנה מה שהאריך שם עוד בדף ס"ט ע"ד אם ספק אם הי' כאן שלשה והוה רה"ר או שמא לא הי' שלשה וכדומה דהו"ל ספק רה"ר או רה"י אם אזלינן להחמיר או להקל לפע"ד מסתבר גם כן כמ"ש מהריט"א שם דאזלינן להחמיר דכל שיש ספק שמא הי' רה"י הו"ל ודאי טומאה ובודאי טמא לא מועיל שום ספק. והנה במ"ש למעלה יש לישב מה שנשאלתי בק"ק ווערבויא במדינת רוסיא בשנת תר"ה בשם ש"ב הגאון מוה' בעריש אבד"ק סלאנים וכעת אבד"ק לובלין בהא דאמר ר"א דכל שאין לו קרקע פטור מן הראי' וע"ז הקשה דא"כ למה לא אמרו דלא משכחת מי שעולה לרגל רק חד בר חד עד יהושע ב"נ והגידו לי שכן הקשה בטורי אבן בחגיגה ואמרתי בזה בפשיטות דלפי מה דכללא כיילי לן האחרונים דכל מקום שכתוב ההיתר בפירוש גם ספק אסור מה שאין כן אם האיסור כתוב בפירוש ולפ"ז בשלמא בבכורים דכתיב אשר תביא מארצך ובעינן ארצך בודאי ואם כן כיון דספק הוא דאין ברירה לא משכחת דמייתי ביכורים מה שאין כן לענין עלי' לרגל דר"א לא יליף מקרא ועיין פסחים דף ח' ע"ב ואם כן גם קרקע ספק חייב לעלות לרגל וז"ב. ובזה ישבתי גם מה ששאל הרב המאה"ג אבד"ק אנטפאלי נ"י דלמה לא יליף דאזלינן בתר רובא דאם לא כן למה אכלינן חלב וביצה ולא ניחוש דשמא תטרף הבהמה ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבאמת הקשו על הרמב"ם דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא אם כן מנ"ל דאזלינן בתר רובא דלמא משום ספק וכתבו דכל הני ילפיתות הוא משום דבעינן קרבן ודאי ולא קרבן ספק ועיין בחוות דעת ריש כללי הס"ס ולפ"ז לענין איסור טריפה י"ל דטריפה ספק (לא) התירה תורה אבל לשטת הרשב"א באמת יקשה כן והנני יוסיף דבאמת לכאורה קשה לכ"ע הא באתחזיק איסור גם הרמב"ם מודה דאסור מה"ת ואם כן אם נימא דמחזיקין מאיסור לאיסור אם כן בהמה בחייה דבחזקת איסור עומדת אם כן נימא דנחזיק מאיסור לאיסור ונימא דגם טריפה הוה. וצ"ל דלדידן דאזלינן בתר רובא א"כ הרוב דעדיף מחזקה ולכך אכלינן החלב והביצים ול"ח שמא טריפה הם ולפ"ז להס"ד דלא אזלינן בתר רובא קשה טובא קושיא זו. ולפע"ד נראה דהנה בהמה בחזקת איסור אבמה"ח עומדת כמ"ש רש"י ולפ"ז אם נימא דבהמה בחייה לאו לאברים עומדת כדאמרו בחולין דף ק"ב א"כ ממנ"פ אם נחזיק מאיסור לאיסור ונימא דטריפה היא שוב לא יחול איסור אבמה"ח על הטריפה ושוב לא חיישינן לאיסור טריפה דל"ש להחזיק מאיסור לאיסור דהרי אדרבא ע"י מה שנחזיק באיסור לא יוכל איסור אבמה"ח לחול והרי כל האיסור טריפה נצמח מכח אבמה"ח ואיך יהי' הטפל חמור מן העיקר ודוחהו וז"ב והבן.