שואל ומשיב מהדורא שתיתאה · חלק ס״א סימן ד׳

אמנם בגוף הדבר שחדשתי דהכהנים היו מותרין ללבוש ב"כ משום דאומרין לאדם חטא כדי שיזכה חברך הי' נלפע"ד דבר חדש דהנה בקידושין דף נ"ד אמרו בכתנות כהונה שנתנה להנות בהן דלא נתנה תורה למה"ש וביאור הדברים כמ"ש רש"י דא"א למהר ולהפשיט כ"כ והנה לשטת רבנו דיש בזה איסור משום כלאים כל שלא בשעת עבודה אם כן צ"ל דמשום שלא נתנה תורה למה"ש הותר להכהנים אף שאינם מפשיטים כרגע ועיין בהפלאה שם שנדחק בזה. ולפע"ד נראה בפשיטות כן ולפ"ז יקשה דבכה"ג ל"ש לומר דאומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברו דבשלמא מה דצריך בשעת עבודה זה זוכה בו חברו אבל כאן דבשעת עבודה גם כן ספק ואם כן מה שאינו פושט לאחר עבודה ל"ש כדי שיזכה חברו בזה אין לו לחברו לזכות דמה לו במה שאין הכהן פושט תיכף ואולי כיון דא"א בענין אחר גם זה התירו משום תקנתא דחברו שלא יהי' מחוסר כפורים והתורה לא נתנה למה"ש. ובפשיטות יש לישב דברי רבינו דבאמת אם נימא דרבינו סבירא לי' דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא וכמו שצדדו המפרשים בדבריו ועיין מלמ"ל פ"א משחיטה אם כן הא דכתב רבינו דאסור להכניס חולין בעזרה הוא רק מדרבנן ואם כן אין התחלה לקושיא דבאמת ה"א כיון דהתורה גלתה דמביא חטאת העוף הבא על הספק וילפינן מיני' שאר קרבנות אם כן א"א לחכמים לגזור דהא מפורש בתורה להתיר וכעין שכתב הט"ז בסי' קט"ז ביו"ד וע"ז כתב די"ל דהתורה לא התירה רק במחוסר כפורים ואם כן שוב אסור מדרבנן בשאר קדשים וז"ב. ובזה אמרתי דבר נחמד לישב קושית התוס' בגיטין דף כ"ח ע"ב בהא דאמרו אבל חטאת העוף מספיקא לא ליעול חולין לעזרה והקשו התוס' דהא חטאת העוף בא על הספק ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דהא באמת קשה קושית השג"א איך לובש הכהן כלאים שלא בשעת עבודה וכתבתי דאומרין לאדם חטא כדי שיזכה חברו א"כ זה כשזה חי והוא מחוסר כפורים אבל כשספק שמא זה מת ואם כן שוב אסור להכהן ללבוש כלאים מספק דדלמא חברו א"צ לזיכוי שכבר מת. ומכאן ראי' ברורה להרמב"ם דבספק אחר שאינו מחוסר כפורים אין להקריב מספק ולמדו מכאן דה"א דהכהן אינו יכול להקריב מספק. שוב ראיתי בספר טיב גיטין מהגאון מוהר"ץ ז"ל אבד"ק בנהייט שנדפס מחדש שהקשה על תרוצו של התוס' ולפמ"ש שם דכהנים אף דהוה שלוחא דידן מ"מ הוה שלד"ע דבע"כ עביד והו"ל כחצר ע"ש ודפח"ח אם כן י"ל קושית השג"א דהכהנים שפיר מקריבים מספק דהא יש שלד"ע והם אינם עוברים כלום וצ"ע בזה וגם צ"ע לפי דבריו איך מביא אדם קרבן על אשתו שוטה יולדת כדאמרו בנדרים דף ל"ה ומסתמא גם ספק קרבן צריך להביא והא שם הוה כמו שליח דאסור משום ספק חולין בעזרה ויש לדחות. והנה במ"ש למעלה דעיקר הא דיצא לו לרבינו דספק מותר מן התורה דהרי גם רוב הוא ספק והתורה התירה וע"כ דספק לקולא דאם לא כן איך מקילין על ידי רוב הא גם רוב הוא ספק ואפ"ה הקילה התורה וע"כ דספק מותר אם כן לפ"ז יקשה למה לי קרא על קבוע דהוה כמע"מ הא כבר הקשו להרמב"ם אשם תלוי היכא משכחת לה הא ספק הוא וכתבו דאשם תלוי שאקבע איסורא דהו"ל חתיכה אחת משתי חתיכות גם הרמב"ם מודה ואם כן בקבוע דעל כל פנים אקבע היתרא מהראוי למיזל לקולא וצ"ל דה"א כיון דהתורה התירה אותו ספק ואמרה דאזלינן בתר רוב אם כן מה בכך דקבוע עושה אותו ספק הא רוב גם כן לא הוה רק ספק ועשה התורה כודאי אם כן גם קבוע לא יועיל וקמ"ל דאזלינן בתר קבוע והו"ל ספק כבראשונה וז"ב. ובזה מיושב קושית תלמידי הר"ף שהובא בשטה מקובצת כתובות דף ט"ו בהא דיליף קבוע מוארב לו וקם עליו דמנ"ל דלמא שאני התם דבד"נ אזלינן לקולא משום דכתיב ושפטו העדה ומ"ש בזה דכיון דעיקר רובא ילפינן מאחרי רבים להטות דאזלינן בתר רובא ושם בד"נ כתיב וכיון שגלתה התורה דבד"נ אזלינן בתר קבוע ממילא בכל רובא דילפינן מד"נ אזלינן בתר קבוע היא תמוה לפע"ד דהא אמרו בחולין אימר דאזלינן בתר רובא ברובא דאיתא קמן ברובא דליתא קמן מנ"ל והמסקנא דילפי ממקראות אחרות ולבסוף מסקינן דהל"מ הם ועיין רש"י שם ואם כן מנ"ל דאזלינן בתר קבוע ואף די"ל דלא עדיף על כל פנים רובא דליתא קמן מרובא דאיתא קמן דאזלינן בתר רוב ואפי' הכי אזלינן בתר קבוע מכ"ש ברובא דליתא קמן דמהראוי למיזיל בתר קבוע דז"א דאכתי קשה דשאני ד"נ דכתיב ושפטו העדה ותדע דהרי בסנהדרין דף ס"ט חקרו מנ"ל דאזלינן בד"נ בתר רובא משום דכתיב ושפטו והיינו במקום דאפשר שלא ללכת בתר רוב וכמ"ש הר"ן בחידושיו הרי דהוה ס"ד להקל בד"נ שלא ללכת בתר רוב ואם כן ממילא י"ל דמקלינן בקבוע מה שאין כן בכל רובא ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבאמת לפי המסקנא גם בד"נ אזלינן בתר רובא אף דכתיב ושפטו העדה וכמו דמסיק בסנהדרין דף ס"ט שם ואם כן ממילא הא דיליף דין קבוע על כל פנים צריך לומר דקבוע עושה מע"מ ואם לא הי' ספק רק רובא כמו שהי' שוב מהראוי להרוג דגם בד"נ אזלינן בתר רוב וע"כ דקבוע עושה ספק והוה מע"מ וכיון שעושה ספק שוב ממילא גם בכל רובא לא אזלינן בתר הרוב דבאמת רוב גם כן הוא ספק ורק דהתורה התירה אותו ספק ועשה כודאי אם כן כל שע"פ קבוע הדר הרוב להיות רק כספק שוב מחמרינן וז"ב כשמש לדעתי. ובזה מיושב מה דק"ל בהא דיליף בחולין דאזלינן בתר רוב ממכה אביו ואמו דלמא לאו אביו וע"כ דרוב בעילות אחר הבעל וקשה דלמא שאני התם דעל כל פנים אקבע כאן הבעל והאשה ומה"ת לחוש לבעילות אחרות דאף דאזלו הבעלים לגבה הרי הדרי לניחותא ועל כל פנים הבעל ודאי אקבע והם קבוע שאינם ניכרים ובכה"ג אזלינן בתר קבוע דעדיף מרוב ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבאמת קבוע לא עדיף מרוב ורק דקבוע משוי לי' להרוב לספק ואם כן להס"ד דלא אזלינן בתר רוב שוב גם קבוע לא יועיל דהו"ל ספק ולא ודאי וז"ב. ובזה מיושב לפע"ד קושית דו"ז הגאון מהר"ץ הלברשטאט דלפמ"ש התוס' דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא האיך משכחת לה בת כהן בשריפה הא דלמא לאו אביה הוא והיא בת ישראל ואינה בשריפה רק בחנק וממיתה למיתה לא אזלינן בתר רוב ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דשם על כל פנים הו"ל קבוע ובצירוף הרוב פשיטא דאזלינן בתר רובא כיון דהקבוע מסייע להרוב מה שאין כן בנסקלין ששם אדרבא הקבוע עושה לספק ופטור וכמ"ש התוס' בסנהדרין שם ואם כן לא נשאר רק רוב וממיתה למיתה לא אזלינן בתר רוב וז"ב. ובזה יש לומר ע"ד הפלפול מה שהקשו התוס' בכתובות דף ט"ו ובסנהדרין דף ע"ט דלר"ש דסבירא לי' דוארב לו וקם מוקים לנתכוין להרוג את זה מנ"ל דין קבוע כלל. ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דאם לא כן יקשה לדידי' דסבירא לי' נערה המאורסה ב"כ בשריפה והוציא מכלל בת ישראל ויקשה הא ממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא וע"כ משום דגם הקבוע מסייע וע"כ דקבוע יש לו חשיבות ומעלה ואף דגם לרבנן מוכח מנשואה בת כהן שהוציא מכלל נשואה ישראלית מחנק לשריפה וע"כ דדין קבוע אינו מוכרח כ"כ דיש לדחות דמיירי שנשאת כשהיא קטנה ואין לה נשואין כלל אם זה לאו אביה וכדומה ודו"ק היטב כי יש בזה כמה ענינים נפלאים ת"ל.